לפני בערך מיליון שנה (או כמו שאומר הבן שלי, "בזמן שחיבקת דינוזאורים"), הייתי עמוק בעולם התקשורת והפרסום.
כמה עמוק?
מנהלת במק'קאן אריקסון של המותגים הכי גדולים בישראל, אח"כ בהפקות של שטראוס, שידורי קשת, יו-ניים-איט. בנקודה מסויימת בזמן, הייתי אחת מ-50 הנשים המשפיעות ביותר בישראל לפי מדד גיאוקרטוגרפיה (הם עדיין קיימים החב'רה האלה?).
הייתי באמת בכל מקום שאפשר.
הקיצר, אחת לכמה זמן, בכל אחד מהמקומות האלה בכל פעם שהיה נכנס לעולמנו הצר איום טכנולוגי, היו עושים לנו המנהלים פגישה רבת משתתפים בסגנון "סוף העולם מגיע".
מכירים את הפגישות האלה?
נו, הפגישות בהן כולם מיואשים כי הגיעה טכנולוגיה חדשה שהולכת להחליף את כולנו מחר בבוקר וזהו, אין לנו תכלית יותר אלא אם נחשוב על משהו ממש טוב.
בהתחלה זה היה "האינטרנט מגיע, סוף העולם מגיע".
אחר כך זה היה "הטלפון החכם מגיע, סוף העולם בא".
וגם היו לאורך הדרך "הפרסום הדיגיטלי/הרשתות החברתיות/הסטרימינג מגיע, הנה, סוף העולם מעבר לפינה".
"סוף העולם" תמיד היה קודם כל הסוף שלנו, העובדים.
אבל, הוא היה גם הסוף של ההכנסות של הארגון.
הסוף של הלקוחות שילכו ממחר בבוקר למקום אחר, טוב יותר.
וזה תמיד הזה המקום ממנו התעשייה לא תתרומם שוב לעולם, למרות שבכל פעם זו הייתה תעשייה קצת אחרת.
אבל, תמיד באופן קוסמי, סוף העולם לא הגיע (למרות שממש רצינו לראות אותו מקרוב בבאג 2000).
בסוף, כולנו תמיד מצאנו עבודות (הרבה יותר טובות מבעבר אגב) וגם אותם ארגונים חרדתיים, מצאו דרכים חדשניות להתקיים ואפילו הגדילו הכנסות ולצידם גם קמו תעשיות חדשות ומשגשגות (מי יודע, יש מצב שזה היה בזכות אותה החרדה בדיוק).
אנחנו נמצאים בדיוק בתקופה כזו עכשיו - תקופת "הבינה המלאכותית הגיעה, סוף העולם קרוב", אבל אם אפשר להסיק מהעבר, גם התקופה הזו כנראה שרק תגרום לכולנו פשוט להשתנות ורוב הסיכויים שנקפוץ גם כאן מדרגה.
למה נזכרתי בכל זה?
בגלל מה שקורה היום בתחום העיתונות/התקשורת הדיגיטלית בארה"ב וזה לא פחות ממהפיכה.
כבר שנים שכולם מספידים את עולם העיתונות וקצת בצדק כי התחום באמת הצטמצם עם השנים ועם התחזקות מעמד האינטרנט. אבל ת'כלס, העיתונים המשמעותיים שרדו בסוף את המעבר מפרינט לדיגיטל ומצאו מודלי הכנסות אחרים ומגוונים אונליין.
כניסת ה-AI מאיימת היום ממש על התחום וגם ריבוי המסרים והדעות ברשתות החברתיות שמחליפות אצל דור ה-Z מידע תקשורתי מסודר כפי שאנחנו התרגלנו לצרוך.
אז מה עושים גופי תקשורת במצב כזה?
קופצים מדרגה ונזכרים שהם גם מאגר בלתי נדלה של דאטה וחלומו של כל מהנדס שצריך מאגרים מתוייגים למודלי שפה ייחודיים.
האם העיתונות הדיגיטלית תראה אחרת לגמרי עוד מספר שנים (או פחות)? ועוד איך, אין פה בכלל שאלה!
אבל, האם הגיע התחום לסופו? ממש לא.
למה? כי אנשים במהותם צורכים חדשות.
לא נעים להודות אבל אנחנו כנראה אוהבים שמפחידים ומבדרים אותנו והם עושים את זה לא רע. אז כנראה שנראה עוד צעד באבולוציה של התחום, וכמוהו, גם אנחנו כצרכנים נסתגל לצריכה אחרת (ואולי נוחה/טובה יותר?) של אינפורמציה חדשותית.
כאן אפשר ל
לינקים בשתי התגובות הראשונות למודלי הכלכליים החדשים אליהם הולך תחום תקשורת האונליין:
בתגובה הראשונה - המודל הכלכלי המסתמן החדש של ה-The New York Times
בתגובה השנייה - המודל העסקי החדש שהציעה גוגל לReddit, Inc.
הרבה כסף הולך לזרום שם בשוק שעד לא מזמן חשבנו שיש סכנה שיעלם עם סוף העולם.
בתמונות המחוברות ללינק אפשר לקרוא לעומק על מודל ההכנסה הצפוי של הניו יורק טיימס:
וכאן אפשר לקרוא על השת"פ המסחרי של גוגל עם רדיט:
