נפגשתי אתמול בתוכנית "זהות" עם אניס קדיס ברדיו החברתי הראשון, כדי לדבר קצת על היזמים החדשים.
מעבר לזה שהמפגש היה לי כיף גדול, השיחה זרמה לה לכיוון של היזמים החדשים - יזמי האינדי והסולו, ההבדלים בין בעלי עסקים ויזמים, עבודת התמנון והיתרון היחסי שלנו כישראלים. ניסיתי לתמלל כאן את מהלך השיחה עם קצת תוספות שנזכרתי בהן עכשיו לטובת מי שמעדיפים לצרוך את התוכן בקריאה:)
אני מדברת הרבה זה שהשוק שלנו היום כולל הרבה מאוד גווני ביניים בין החלוקה הדיכוטומית שהייתה פעם בין "שכיר" ל"עצמאי" ושלמעשה, יזמות היא אופציה חדשה. אנחנו נוטים לחשוב שיזמות היא דרך של יחידי סגולה, אנשים עם מיינסט מסויים בלבד, עם הקשרים הנכונים, עם הידע (הטכנולוגי לרוב) ועם רזומה שכולל בתוכו את 8200 ושות'. אבל, האמת היא, שבשנים האחרונות, ובמיוחד מזמן הקורונה ואילך, נוצרו עוד סוגים של בעלי עסקים עצמאיים ויזמים שנשענים בעיקר על ההתקדמות הטכנולוגית, על פלטפורמות דיגיטליות ועל סגנון עבודה אחר שפיתחו בעצמם.
מה ההבדל בין יזם לבעל עסק?
הרבה פעמים ה-DNA של יזם ושל בעל עסק דומה, בשני המקרים מדובר באנשים עם מוטיבציה גבוה, שלוקחים סיכון ובדרך כלל יוצרים משהו מאפס כדי להשיג רווח. אבל עדיין, יש הבדל בסדר הגודל של הדברים ובסוג הבעיות שהם פותרים. בדרך כלל יזם יפתור בעיה גדולה יותר, בשוק גדול יותר ועם הרבה יותר משאבים מבעל עסק. יחד עם זאת, שימו לב לזה - בעיניי, כל בעל עסק יכול להיות יזם אם יאמץ מיינדסט יזמי וישקיע, אבל בכלל לא בטוח שכל יזם יכול להיות בעל עסק כי בהרבה מהמקרים דווקא היישום בשטח, האקזקיושן, הוא מה שחסר לו. לכן, יזם/ת טובים, חייבים להיות אנשי עסקים טובים או להקיף את עצמם בכאלה, ואנחנו רואים הרבה סטרטאפים שנופלים בדיוק כאן - ביישום.
עכשיו, כשהבהרנו את הנקודה הזו, אפשר לדבר על הנושא הבא.
מתי הקמת עסק היא עסק ומתי זה סטרטאפ?
אז קודם כל אנחנו מדברים על סקייל, או בעברית קנה המידה ועל מהירות הטיפוס להצלחה: עסק מתנהל בדרך כלל ברמה המקומית – חנות או שירות בשכונה ספציפית, במדינה ספציפית שבאה לתת מענה לצורך שהוא לאו דווקא ספציפי, ועסק יכול אפילו לתת מענה לכמה צרכים ולכמה סוגי קהלים שונים. כלל האצבע הוא שככל שרמת הסיכון עולה וגם היכולת המהירה להכפלת הרווח – אנחנו נכנסים יותר לעולם הסטרטאפים ועוזבים את בעלי העסקים.
בעל עסק הוא בדרך כלל אדם שמחזיק ומתפעל בעצמו את הכל והמטרת העיקרית שלו היא קודם כל לא להפסיד ולמכור. הוא יכול לפתוח את העסק בעצמו או לרכוש עסק קיים, אבל הוא מתמקד בניהול ובהגדלה של העסק בפועל והוא זה שמנהל בעצמו בדרך כלל את התפעול השוטף, וגם זה שמוציא את כל ההון הדרוש לעסק מכיסו בדרך כלל.
לעומת זאת, יזם או יזמת הם אנשים שמזהים צורך או בעיה גדולה בשוק ויוצרים להם מענה שהוא בדרך כלל נקודתי, בזמן ארוך יותר עד לקבלת הרווחים ובדרך כלל גם עם השקעה גדולה יותר של כסף ומאמץ, כדי ליישם רעיונות שלפעמים בכלל לא נוסו בעבר, בתקווה להגיע להצלחה.
העסק של היזם בדרך כלל מאופיין בחדשנות – בין אם זה חדשנות טכנולוגית במוצר, או חדשנות במודל העסקי או חדשנות בדרך ההגעה לשוק. חייבת להיות שם יצירתיות ונכונות להתמודד עם אתגרים ועם חוסר ודאות גדולים יותר ובעסק זה לא תמיד המצב.
יש שוני גם בתקופת ההקמה והמהירות – יזם מקים חברת הזנק או סטרטאפ שמטרתו להגיע למכפילי רווח גדולים בזמן קצר ככל האפשר, הנטייה היא להכפלת מספר העובדים ולפיתוח מהיר של מוצר, לכן הוא גם בדרך כלל יוצא לגייס כספים וממומן ע"י קרנות הון-סיכון, חממות או מענקי מדינה.
ליזמת יש הרבה שותפים במיזם – יש לפעמים עוד מייסדים שחוברים אליה, משקיעים, עובדים ולקוחות ולבעל עסק פחות.
שינויים בשוק היזמי
ההבדלים שציינתי בין יזמים לבעלי עסקים קצת משתנים לנו בשנים האחרונות ואנחנו עדים לטשטוש הגבולות.
זה קורה גם בגלל מצב השוק וגם בגלל זמינות הטכנולוגיות כמו פלטפורמות הגיג (Gig Platforms) וכלי ה-AI שאנחנו רואים עכשיו בכל מקום והם נפותחים לנו אפשרויות חדשות, זמינות וזולות להקמת עסקים דיגיטליים.
גם היזמים עצמם משתנים לנו בשנים האחרונות, ונוף היזמות שכלל בעבר בעיקר יזמי סטרטאפ טכנולוגיים, מציג לנו היום גם יזמים מסוג אחר שאני קוראת להם "יזמי העולם החדש".
היזמים החדשים או יזמי העולם החדש
היזמים החדשים הם למעשה הכלאה בין אנשי עסקים, ליוצרי תוכן, לטכנולוגיים, ליזמים והם אלו שמקימים חברות של אדם אחד, שהופכות לעסק מכניס במהירות אבל לא בסקייל ובמכפילים של סטרטאפים אבל עדיין אלו עסקים טכנולוגיים בעיקר שמאוד מרוויחים ובזמן קצר יחסית וזה לא פלא כי הם מתנהלים בצורה ממש מיוחדת.
עסקי הסטרטאפ האלו של אדם אחד, נקראים לפעמים גם סולו-פאנורס (solopreneurs) או אינדי-פאנורס (Indiepreneur) – יזמי סולו או יזמים עצמאיים בעברית. אלו ואמנם לא מונחים חדשים ואנחנו מכירים אותם כבר עשור בערך, אבל הקורונה נתנה להם כר פורה להתפתחות מהירה יותר והיום יש לנו יותר כלים ויותר אנשים יכולים להקים לבדם עסקים טכנולוגיים מאשר בעבר.
אז מדובר במיזמים של אדם אחד עם רעיון ומחשב והם בעיניי כל כך מיוחדים בגלל סגנון העבודה שלהם – סגנון התמנון.
התמנון בעיניי היא אחת החיות המרתקות ביותר בים כי יש לו מערכת עצבית כפולה – מערכת עצבים מרכזית ומערכת עצבים פריפריאלית בכל אחת משמונת הזרועות שלו, וסך הכל מספר הנוירונים הכולל במערכות העצבים שלו מגיע ללא פחות מ--500 מיליון נוירונים, מתוכם מתרכזים כ-350 מיליון נמצאים במערכת העצבים בשמונה הזרועות שלו והיתר במח.
זה אומר שבכל רגע נתון עובדות שתי מערכות במקביל בצורה נפרדת לחלוטין וגם ביחד ויותר מכך, זה אומר שיש לתמנון שליטה בכל זרוע בנפרד וגם במערכת-העל שנותנת הוראות לזרועות כולן.
המערכת הזו מאפשרת לו להיות אחת מחיות הים העמידות ביותר מפני התקפה וגם לחיה שיכולה כול לבצע משימות מאוד מורכבות במקביל ומאוד מתואמות שאין אף חיה אחרת בים שיכולה לבצע.
בהשאלה מהתמנון, גם יזמי הסולו או האינדי מצאו את הדרך לעבוד בצורה דומה.
הם המנכ"ל של העסק שלהם, יש להם יכולת לנהל חברה ומוצר מצד אחד ומצד שני הם מפעילים בצורה עצמאית כל מיני זרועות והופכים למומחים בכל מיני תחומים במקביל. זה אומר שהם זזים מאוד מהר וברוב הפעמים הם לומדים איך לעשות את הדברים בעצמם Hands-on או/ו איך מנהלים מקצועית פרילנסרים שיבצעו את העבודה בסופרוויז'ן מקצועי שלהם כי הם אלה שיודעים בדיוק מה התוצרים שהם צריכים לקבל והם בעצם מפעילים את כל הזרועות של המיזם במקביל – הפיתוח של המוצר, השיווק, המשקיעים וכו' – ללא צוות וללא משרדים ובעלות מינימלית ובזריזות.
בעלי עסקים, בדרך כלל לא מומחים בכל כך הרבה תחומים וגם לא מייסדים של סטרטאפים טכנולוגיים אגב, שמאוד מהר מרכיבים צוות מומחה סביבם. לכן, אם יש משהו שאפשר ללמוד מהיזמים החדשים האלה זה להתנהל כמו תמנון.
עכשיו, איך הם עושים את זה? הרי יש רק 24 שעות ביממה לכולנו נכון?
הם פשוט לומדים יותר מהר מהיתר איך להשתמש בכלים חוסכי זמן כמו כלי AI שונים, הם לומדים איך מקימים אתרי איקומרס איך חוברים לשותפי דרופ-שיפינג, איך מבינים בשיווק, איך במוצר ואפילו איך מתכנתים לבד את המוצר.
הרעיון המרכזי בצורת היזמות הזו הוא להתמקצע בכמה שיותר תחומים של העסק – ללמוד כל הזמן ולדאוג שלא תישארו באותו מקום אף פעם. זו הסיבה בעיניי בגינה היזמים החדשים גם שורדים וגם מגיעים לרווחיות מהר יותר מבעלי עסקים רגילים וגם אם לא, הם יודעים איך להקים משהו חדש מהר, או "להרוג" מיזם לא מצליח ולהמשיך מהר למיזם מוצלח יותר, מה שנקרא בעולם הסטרטאפים FALLING FAST.
אם פעם, יזם או יזמת היו צריכים להיות מומחים בתחום הסטרטאפ שלהם, היזמים החדשים לא צריכים להיות מומחים בנושא אחד, למעשה, בכלל לא בטוח שהם צריכים להיות הכי ידענים שם, אלא להיות בעלי ידע רוחבי יותר ולשלוט במקביל בכל שרשרת ההקמה והתפעול של המיזם. אמרנו תמנון, לא?
היזמים האלה לוקחים עקרונות מעולם הסטרטאפים ומתאימים אותם לעולם היזמות הפרטית
הם עובדים ממש לפי הכללים של הסטרטאפים הכי מצליחים ומיישמים את שיטת לין סטרטאפ אבל, הם מקימים חברות הזנק עם ואלואציה גדולה בזמן קצר (שווי), הם בודקים לאיזה מוצר יש ביקוש גדול ע"י הקמת מוצרי דמי והשקה ברשתות החברתיות כמו בעצם MVP וככה הם גם בודקים התאמת המוצר לשוק (PMF) ע"י בניית רשימות המתנה למוצרים שבעצם עדיין לא קיימים כדי לבדוק מה רמת העניין במוצר לפני פיתוח. ככה הם גם מגיעים למשקיעים הרבה יותר מהר מאשר סטרטאפים פעילים אחרים. ובאותה הדרך הם גם מוצאים לקוחות, עובדים למיזם וכן הלאה.
קצת סיפורי הצלחה של סולו-פאנורס ואינדי-פאנורס
יש לא מעט סיפורי הצלחה של סולו-פאנורס בטוויטר, הנה שניים שאני אוהבת במיוחד. LEVELSIO – הבחור הוא יזם סדרתי שהרים עד עכשיו לא פחות מ-70 פרויקטים – לא כולם אגב הצליחו, אבל אלו שהצליחו מפרנסים אותו יפה עד לרמה שהוא נהיה משקיע בעצמו. יש לו קהילות עצומות שהוא מנהל בדיסקורד והוא מנהל ויועץ לעוד כמה חברות.
כל החברות שלו מבוססי בוטים קיימים ב-AI והוא מציע שיפצור מקצועי של AI לתמונות, בניית מסלולים לנוודים דיגיטליים ועוד. הוא גם זה שבנה את AVATAR.ME - מעין טייקאוף על אסטריה (ASTRIA) החברה הישראלית הכה-מגניבה שאתם חייבים לנסות. הפרויקט האחרון של SIO הצליח בגדול ועשה מאה אלף דולר בעשרה ימים ולאחר עשרה ימים, הגיע להכנסות של מאה אלף דולר ביום, כנסו לפרופיל שלו בטוויטר הוא פשוט מדהים.
הדוגמא השנייה היא של דני פוסט-מה DANNY POSTMA שגם משתמש ב-API של חברה אחרת ובעלות מאוד נמוכה המציא מוצר חדש שהגיע לעשרות מיליוני משתמשים.
יש לנו סולופאנורס שפועלים על הגבול בין יזמות למשפיעני רשת כמו ג'קי איינה (Jackie Aina) שהפכה להיות גורו לאיפור והעצמה נשית במיוחד לאפרו-אמריקאיות ועכשיו יוצאת בליין מוצרים משלה, ויש לנו גם יזמי סולו לא רעים בכלל בישראל על התפר של משפיעני רשת ויזמי סולו, כמו מיכה סטוקס הישראלי המעולה (לכו לראות מי זה אם אתם לא מכירים, הוא עושה עבודה מדהימה!).
אנחנו גם רואים יותר בעלי עסקים שמתחילים לחשוב בצורה יזמית ולפעול כמו סטרטאפים ומצד שני, אנחנו רואים יזמים וקרנות הון סיכון שמבקשות מהחברות להתנהל כמו עסקים ולהגיע לרווחיות מהר יותר מבעבר עם פחות כסף והשקעות.
אבל עדיין, מוקדם להספיד את היזם הקלאסי הסטרטאפיסטי. הוא עדיין לא נכחד ואנחנו עדיין צריכים חברות ויזמים טכנולוגיים שיבנו את הגוגל הבא, את השכלולים וההגבלות בבינה המלאכותית כדי שתקל על חיינו ובאופן כללי, הם והן ממש נחוצים ונחוצות כדי לפתור בעיות גדולות במיוחד עבור האנושות. אבל, לצד אותו יזם קלאסי, אנחנו ממש רוצים גם את היזמים החדשים כי הם מביאים עוד צורה אחרת של יזמות למגרש, והם גם כל הזמן משתכללים ונעזרים בכלים שבעבר נעזרו בהם רק יזמים טכנולוגיים.
המשמעות היא גם בדמוקרטיה של עולם היזמות ובהשטחת תנאי הפתיחה שמאפשרים לכל אחד מאיתנו להיות יזם או יזמת.
היום יש לכולם גישה קלה יותר ליזמות עבור כל מי שלא מעוניין יותר להיות שכיר, או עבור מי שרוצה לשלב עם העבודה שלו כשכיר הכנסה נוספת או לכל מי שמחפשת כיוון התפתחותי מקצועי חדש – פשוט ליצור לה אחד כזה. אם פעם היינו צריכים משרד פיזי, חנות, מוצרים אמיתיים, ניהול מלאי, אישורים מהבנק וכו' – היום אנחנו צריכים רק מחשב עם חיבור לוייפיי וכרטיס אשראי פעיל וגם לגשר על פערי הידע ולהבין מה יש שם בחוץ ואיך אפשר לשחק עם זה.
גם פערי המידע ממש הצטמצמו. כשאני הקמתי את העסק הראשון שלי בסין למשל ורציתי למכור מוצרי קוסמטיקה, לא היה לי מאיפה ללמוד על הרגולציה הסינית על כללי היבוא לדוגמא, אז הייתי צריכה פיזית לקבוע פגישה במכון לייצוא בתל אביב ולסמוך על המידע שהם נותנים לי. הייתי צריכה מעצבת שתבנה לי אתר. נסעתי לעשרה מפעלים בכל הארץ למצוא את המוצרים, נסעתי פיזית לשנגחי כדי לעשות מחקר מתחרים והוא בעיקר כלל קנייה של כל הקרמים שמצאתי על המדף ועמדות ניסוי של המוצרים עבור הסיניות.
היום, אפשר בלחיצת כפתור ללמוד כל נושא או להוציא לאאוטסורס במחיר נמוך. הבת שלי הצעירה, יכולה לבנות בעצמה אתר תוך כמה ימים בוויקס ומותג שלם בקנבה, לתאם פגישת זום עם מפעלים מבלי לנסוע, לקבל במשלוח דוגמיות ולהחזיר מה שהיא לא אוהבת, ולעשות מחקר לקוחות אונליין ברשתות החברתיות ואפילו למכור ישירות אונליין בלי חנות פיזית ואת כל זה לנהל מהחדר שלה בישראל. אנחנו לוקחים את כל השפע הטכנולוגי הזה כמובן מאליו, אבל השינוי הזה קיים איתנו ממש מעט זמן. אם פעם יזמות הייתה הרפתקה של מעט אנשים על הכדור, היום כל אחד ואחת יכולים לנסות ולהיות יזם ואפילו לשלב יזמות עם החיים כשכירים.
ה-AI הוא גיים צ'ינצ'ר שיכניס עוד ועוד אנשים לעולם היזמות – יש לנו בוטים שמנחים אותנו מה כדאי לעשות ואיך, יש לנו אפשרות למכור דברים לכל אחד מכל מקום, יש לנו אפשרות לפרסם ברשתות החברתיות, יש לנו אפשרות לייצר מוצרים ותמיכה שיווקית לבד ויש לנו אפשרות להגיע אונליין לכל אדם מערבי על הכדור כמעט.
למה דווקא לנו, הישראלים, יותר קל לפעול בעולם היזמות?
למי שמתעניין בנושא, ממליצה בחום לקרוא את מדינת הסטרטאפ ואת חוצפה.
ת'כלס, לא צריך לשכנע הרבה ישראלים לבחור ביזמות כדרך חיים, רובנו פשוט כאלו רק כי נולדנו כאן לדעתי.
בתור ישראלים, יש לנו נקודת התחלה מצוינת וחלק גדול מאיתנו יזמים או יזמות מבחינת המיינדסט שלנו כבר מגיל צעיר רק בגלל שחונכנו וגדלנו כאן.
נתחיל מזה שעלו לכאן חלוצים והמציאו הכל מחדש, מה זה אם לא יזמות? ההורים שלי ושלך וההורים שלהם הגיעו מכל מיני מקומות בעולם לכלום והיו צריכים להמציא את הכל מחדש. כמו בכל מדינת מהגרים המוטיבציה אישית שלהם הייתה מאוד גבוהה והיה לא מעט מקום לחשיבה עצמאית ויזמות אישית כדי לפתור בעיות יומיומיות.
אנחנו, הדור השלישי והרביעי, גדלנו רובנו בבתים לא עשירים נכון?
היינו צריכים ללמוד ולהצליח וגם הילדים שלנו שחיים במצב כלכלי טוב יותר, ידרשו להוכיח את עצמם כל הזמן כי אנחנו מדינה מוקפת אויבים שצריכה כל הזמן לחשוב צעד אחד קדימה כדי לשרוד וגם כי אנחנו מדינה קטנה בכפר הגלובלי העצום ואנחנו צריכים כל הזמן למצוא דרכים לגרום לאחרים להשקיע כאן כסף.
החשיבה העצמאית שלנו מתחילה בבית וממשיכה במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית בישראל.
למרות שכולנו מתלוננים על מערכת החינוך הישראלית, מערכת החינוך שלנו מאפשרת לרוב ביטוי עצמי ונותנת מספיק אפשרות לנוע בתוכה בהשוואה למערכות חינוך קפדניות יותר במדינות אחרות. הילדים שלנו מטילים ספק יותר מילדים אחרים ודורשים מהם לחשוב ולעבד מידע ולא רק לשנן כמו בתרבויות אסיה למשל.
מעבר לזה, החינוך הבלתי פורמלי בישראל כמו תנועות הנוער, מאוד חזק ונותן לילדים כבר מגיל ממש צעיר להיות מדריכים ומנהלים של ילדים אחרים. הבת שלי למדה להשיט סירה בגיל עשר בצופי ים והדריך אותה וקבוצה שלמה של בנות עשר, מדריך בן 15. זו מערכת שעובדת כולה על היררכיה של ילדים צעירים וילדים בוגרים וזה ייחודי לישראל שאין מבוגר שמנהל את הילדים בפעולות. בארצות הברית למשל, מדריך בצופים הוא מבוגר שזו העבודה שלו.
בזמן הפנוי שלהם, אנחנו מעודדים את הילדים שלנו לבחור ולעשות דברים שהם אוהבים, אנחנו מעודדים חשיפה לכמה שיותר נושאים וזה לא חריג לראות ילדה שהיא גם בחוג כדורסל, גם בציור, גם ב-DND, גם שוחה וגם בשחמט.
הילדים בארץ מתבקשים לבחור מה לעשות ויש להם חופש גדול יותר לנוע בין חוגים שונים לעומת הילדים באירופה, רוסיה ובארה"ב ובאסיה שהחוגים לרוב נבחרים ע"י ההורים, הם ממוקדי לימודים והצלחה מוזיקלית או ספורטיבית סביב תחרויות מקצועיות ולאו דווקא מבוססים על כיף וצמיחה אישית.
עניין תרבותי נוסף שמשפיע על היכולת שלנו להיות יזמים היא המנטליות. אנחנו מלמדים את הילדים שלנו לא להיות פראיירים. מה זה אומר בעצם? זה אומר, לא לוותר, להיות ערניים לסביבה, לבדוק כל הזמן שלא מרמים אותנו ולראות שאנחנו מקבלים את התנאים הטובים ביותר בכל מצב. מה זה אם לא הבסיס לניהול עסקאות? לא להיות פראייר אומר בעצם לחשוב תמיד צעד אחד קדימה לפני המתחרה שלך, לתת מענה מהר יותר ומדוייקת יותר כדי "לנצח" בתחרות מולו ולא "לצאת פראייר".
זוכרים שאמא הייתה שולחת אתכם למכולת בתור ילדים? אני בטוחה שלימדו אתכם לספור את העודף ולעמוד מול המוכר במקרה ויש טעות. נכון? לימדו אותנו כבר בתור ילדים לענות ולעמוד מול מבוגרים וזה נראה לנו נורמלי, אבל ברוב המקומות בעולם לא מצפים מהילד שיתעמת ויתווכח עם מבוגרים ממנו. מצפים ממנו לחזור הביתה לדווח כדי שההורה ייקח על עצמו את התפקיד הזה.
אם מתעוררת בעיה אנחנו מצפים מהילדים שלנו לרוב שיפתרו אותה מבלי לערב אותנו וכך גם מהעובדים שלנו.
לא סתם "קומבינה" היא מילה ישראלית. אנחנו מצפים שימצא פתרון לבעיה גם אם זה אומר לעגל טיפה קצת את הפינות או להמציא משהו חדש וזה לגמרי יזמות כי אם נאהב את זה או לא, הקומבינה בדרך כלל מבוססת על חשיבה מחוץ לקופסה - היכולת שלנו כישראלים לכופף את המציאות ולחשוב אחרת כדי למצוא פתרון ולעשות קומבינה זו פרקטיקה שכולנו מתנסים בה כבר מגיל צעיר והיא לא קיימת במקומות אחרים בכזו שכיחות.
גם כשאנחנו מתגייסים לצבא, מצפים מאיתנו ל"ראש גדול".
אני זוכרת שבתור קצינת אימונים הייתי מנחה את החיילים שלי לפני תרגילים ש"חי"רניק טוב הוא חי"רניק מאלתר". זה משפט שמגלם בתוכו את הדרישה מהחיילים לתת פתרון בשטח למצבים במקום לחכות להנחיות מלמעלה.
גם בצבא, שזה המקום הכי היררכי שיש, מצפים בישראל שלא תהיה בורג קטן במערכת, אין פה פרוטוקול קבוע והרבה פעמים מצפים מלוחמים להיות אנשים חושבים ואפילו בתור חיילים לשים לב שהפקודות שמקבלים הן ברוח ערכי צהל כך שגם אם קיבלו פקודה בלתי חוקית בעליל, חיילים רשאים לסרב. צהל זה גם הצבא היחיד למיטב ידיעתי בו יש ציפייה גם מהחיילים הפשוטים ביותר לאתגר את המפקדים שלהם במחשבות וברעיונות חדשים והמפקדים ברובם ממש פתוחים וגמישים מחשבתית לשיפור.
בתור מדינה קטנה שמוקפת באויבים ללא משאבי טבע, כנראה שאין לנו ברירה, אלא לחשוב יצירתי כדי לפתור בעיות כמו הפרחת השממה בנגב, הכפלת מסםר האוכלוסיה בכל כמה שנים עם עליות מאסיביות, פתרונות לחקלאות, המצאת הפתיתים בתקופת הצנע ובכלל, על ההישגים אליה הגיעה המדינה הצעירה שלנו במעט השנים שהיא קיימת במונחים היסטוריים.
המדינה הזו כולה היא נס יזמי, היא בעצם סטרטאפ וכולנו כאזרחים שותפים למיזם הזה.
המספרים מראים בדיוק את כל זה, וזה לא סתם נדמה לנו שאנחנו אומה של יזמות ויזמים, אנחנו באמת אומת הסטרטאפ, ולמרות שאנחנו קיימים רק 75 שנים, יש לנו את כמות הסטרטאפים הגדולה ביותר בעולם ביחס למספר האזרחים ושימו לה לזה - נכון ל-2022, היו לנו בישראל לא פחות מ-6,000 סטרטאפים, 900 חממות יזמות, 400 גופי השקעות ויש כאן הכי הרבה כסף בהשקעות למיזמים בעולם.
למה היום זו התקופה הטובה ביותר להיות בה יזמים חדשים?
המציאות בעולם היום נוטה לגמרי לכיוון היזמות. יש היום 582 מיליון יזמים בעולם (מתוכם 30 מיליון רק בארה"ב) שליש מהם אגב, בניהול של מיעוטים שמצאו כיצד ליצור לעצמם הזדמנויות.
יש עלייה של 30% במספר היזמים בעולם מאז 2020 ועד היום ובעצם הקורונה יצרה 56 מיליארדרים חדשים בארה"ב שלא היו שם קודם, רובם התעשרו ממיזמים דיגיטליים. כלומר, דווקא בזמן קשה של חוסר בטחון תעסוקתי ויציבות, יותר אנשים פנו ליזמות ויותר אנשים מגם הצליחו מבעבר.
מבחינה טכנולוגית וגלובלית, אנחנו חיים בתקופה הטובה ביותר בהיסטוריה להיות יזמים. כל מה שצריך היום כדי לפתוח עסק שיוזנק קדימה מהר הוא מחשב וחיבור לאינטרנט אפילו רעיון לעסק לא צריך כי ChatGPT יכול לעזור לנו למצוא.
מוזמנים לקרוא את הסיפור המלא של JACKSON FALL כאן. ג'קסון בעצם פנה ל- ChatGPT וביקש ממנו להנחות אותו איך השקיע 100 דולר בצורה הכי טובה שהוא יכול. הבוט חזר אליו עם מיזם שקשור למוצרי ניקיון אקולוגיים לבית. הוא נתן את השם למיזם, הסביר מה המוצרים, איך לייצר אותם בבית ואפילו איך למתג אותם. תוך יומיים העסק הזה היה שווה 25 אלף דולר, מאה אלף ש"ח עם רשימת משקיעים שרוצים להיכנס בשותפות כדי לבנות את המותג בעולם.
כמו ג'קסון יש לא מעט יזמי אינדי/סולו שפועלים בדיוק באותה הצורה ואנחנ ורואים ש"רכיבה" על מנוע הבינה של ChatGPT למשל, מביא לשוק המון מוצרים שפעם היינו צריכים בשביל לפתח אותם סטרטאפ עם מחלקת פיתוח משוכללת.
היום גם קל הרבה יותר להקים עסק אונליין בין אם זו חנות איקומרס ובין אם זה קורסים או ספרים אונליין או הקמת עסק המבוסס על יצירת תוכן בכל מיני רשתות חברתיות שמאפשרות להקים עסק יזמי לגמרי שאפשר להזניק מהר, להגיע לרווחיות מהר יחסית ולגדול במכפלות ממש גדולות.
שימו לב שאין כאן עבודה קלה או הזמנה לצאת "לחופש כלכלי" מהר. יזמי האינדי והסולו עובדים ממש קשה ומשקיעים את הכשרון שלהם, כסף וזמן, ממש כמו היזמים הטכנולוגיים מייסדי הסטראטאפים. יש כאן הרבה אתגרים, למידה ובניית הצעת ערך בדיוק כמו בסטרטאפ, וצריך לקחת בחשבון שזו למידה אינסופית ולא מעט כישלונות בדרך וזה לא מתאים לכל אחד אבל יש כללים ברורים של איך עושים את זה וזה אפשרי. הבעיה היא שרוב האנשים לא יודעים שזה אפשרי ומי שיודע לא יודע או מפחד להתחיל.
עקרונות מעולם הסטארטפים שכדאי ליישם ביזמות סולו/אינדי
אני חושבת שכל יזם או אפילו בעל עסק שרוצה לקפוץ קדימה כדאי שיפעל לפי עקרונות הלין-סטרטאפ ובראשם התאמת מוצר לשוק או PRODUCT MARKET FIT. כתבתי על זה בהרחבה כאן למי שרוצה להעמיק, אבל בקצרה, זה מונח שלקוח מהספר The Lean Startup הוותיק שאני מאוד ממליצה להכיר והרעיון המרכזי הוא לעבוד לין, כלומר בצורה רזה, בה מוציאים כמה שפחות כסף עד שמגיעים ללקוחות המשלמים.
זה אומר שאתם לא מוכרים מוצר או שאתן מפתחות שירות לפני שאתם בודקים שיש בו צורך אמיתי של הלקוחות, לפני שאתם מבינים את השוק, המתחרים והמגמות ולפני שאתם יוצרים צורך ורצון לרכישה, וכל זה לפני שיש לכם את המוצר ביד.
העקרון השני שאני ממליצה לקחת מעולם הסטרטאפים הוא השיתופיות והנטוורקינג – ללכת לדבר עם מי שכבר עשה את מה שאתם רוצים לעשות או לפחות לעקוב אחרי העשייה שלו ברשתות החברתיות, להקים לכם קהילה קטנה ותומכת של אנשי מקצוע בתחום. בעלי עסקים לא עושים את זה ויזמים כן - הסביבה שלכם תעזור או תמנע מכם להגיע לאן שאתם ואתן רוצים אז תבחרו אותה בתשומת לב.
עקרון נוסף שכדאי ליזמי אינדי או סולו ליישם הוא פיתוח מיתוג אישי מקצועי מוביל כדי ליצור טביעת רגל דיגיטלית משמעותית, רצוי עם קהל עוקבים משמעותי שתשמש אותם בהמשך ככלי לקידום המיזם. כמו שמייסדי סטרטאפים לומדים לספר את הסיפור של הסטרטאפ שלהם, תלמדו גם לספר למה כדאי לקנות דווקא אצלכם ומה אתם עושים באופן שונה בעסק שלכם. תלמדו סטוריטלינג ותלמדו לכתוב תוכן שיווקי, תשתמשו ברשתות החברתיות כמנוף שיווקי.
חומרי הלימוד נמצאים גם בחינם בכל מקום, אתם יכולים לעשות הרבה מהדברים בעסק בעצמכם ולהשתמש בכלי ה-AI כדי לבנות הרבה מהדברים שפעם הייתם צריכים להוציא החוצה לאנשי מקצוע.
טיקטוק אגב היום היא מקדמת מכירות מעולה עם מעורבות יוזרים מצוינת וכל הכלים האלה עומדים לרשותכם בחינם.
מבחינה שיווקית ממליצה שתקדמו את העסק שלכם כאילו זו חברה עולמית. בנו מותג חזק וזכיר, עם הצעת ערך ברורה וטובה ללקוחות שהגדרתם, וקדמו אותו ככל שאתם יכולים עם שיתופי פעולה מתאימים ונוכחות תמידית בכל מקום רלוונטי.
מעניין אתכם לשמוע עוד? רוצות להתייעץ איך מקימים ואיזה כלים יש שם בחוץ שיכולים לעזור לכן?
מוזמנים ומוזמנות לקבוצת היזמים בווצאפ: