הפרעות קשב 9.5.25: חדשנות ויצירתיות בשדה הקרב ויש לנו סופסוף סגן שר לענייני בינה מלאכותית (ואם זה לא היה כ”כ עצוב, זה היה מצחיק)

בכל שבוע, אני כותבת כאן על נושאים "שהפריעו לי" בזירות השונות ומשתפת אתכם במחשבות ומה שהיה.

תמיד שמחה לשמוע דעות נוספות, ללמוד עוד ולהרחיב את ההפרעה :)

תרגישו חופשי לשלוח לחברים או ליצור איתי קשר ישירות בווצאפ וכמובן, לעקוב אחריי ברשתות החברתיות בזמן אמת.

הפרעות הקשב של השבוע:

חדשנות ויצירתיות בשדה הקרב

יש לנו סופסוף סגן שר לענייני בינה מלאכותית, ואם זה לא היה כ”כ עצוב, זה היה מצחיק

---

חדשנות ויצירתיות בשדה הקרב: סיפורם של ה-Dummy Tanks

בקרב חוקרי יצירתיות וחדשנות יש דיון מתמיד בנוגע לזמן בו אנשים הופכים ליצירתיים ביותר? האם זה קורה דווקא בשעת לחץ או משבר או דווקא בזמנים בהם אנחנו רגועים ויש לנו זמן?

התשובה כנראה משלבת בין השניים, אבל המקרה עליו אני רוצה לספר כאן לקוח דווקא מהאסכולה הראשונה ומתאים מאוד לעת הנוכחית בישראל וגם לאופי שלנו כישראלים חדשניים שטובים מאוד ביצירת "יש מאין" (חשבו על מאות המיזמים החברתיים שקמו כאן אחרי השביעי באוקטובר למשל) וזו כנראה גם אחת הסיבות המרכזיות בגינן אנחנו "אומת הסטארטאפ".

השבוע יצא לי לדבר עם יוצאי יחידה מובחרת שהולכים להקים סטרטאפ בתחום הדיפנס-טק. הסטרטאפ שלהם מצא דרך חדשה להגן על חיילים בשדה הקרב והם פורצי דרך מכל כך הרבה בחינות שהפתיע אותי שהם לא מכירים את הסיפור הזה (שכבר סיפרתי לפני חמש שנים) אבל הגיע זמנו להיות מסופר שוב.

הימים הם ימי מלחמת העולם השנייה, צבא ארצות הברית שקוע עד צוואר במלחמה מול הכוחות הגרמניים ואייזנהאוור מחליט להקים יחידה חדשה בשם “צבא הרפאים” (The Ghost Army). זו יחידה לא-לוחמת המורכבת מאומנים, ציירים, תסריטאים, אנשי סאונד, מעצבי תלבושות ועוד.

תפקידה של היחידה - לביים שדה קרב מלאכותי באמצעות תלבושות, הקלטות קוליות, וטנקים מתנפחים על מנת ליצר הרתעה פעילה, הסחה והטעיה בחזית מול הנאצים. בפשטות, תפקידם היה ליצור אשליות.

ב”צבא הרפאים” שירתו 1,100 אומנים ואמנים, כולם גויסו מבית הספר לאמנות בצפון-מזרח ארה"ב. הם היו חבורה מלוכדת וחודרת מטרה שהאמינה במלחמה כנגד היטלר, אבל הם לא באמת נלחמו בו בעצמם, אלא התמקדו בהטעיה הצבא הנאצי, תחת חיל המודיעין האמריקאי.

כאשר בנות הברית רצו לתת את הרושם שיחידת חי"ר ענקית נמצאת בתנועה, יחידת צבא הרפאים הסיעה משאיות מכוסות בד (עם הדפס צורתו של הטנק) במעגלים אינסופיים עם אפקטים של סאונד הלקוחים מלחימת טנקים אמיתית. כל מי שצפה במשאיות הללו חשב שמאות חיילים עוברים, כאשר בפועל רק קומץ בחורים נסעו בכמה משאיות.

בזמן שצמרת הצבא האמריקאי רצתה להפיץ דיסאינפורמציה בנוגע ללחימה, היו שחקני היחידה רובצים בבתי הקפה בפריז, בהולנד או בנורמנדי, מתחזים לחיילי בנות הברית ומפיצים שמועות בנוגע למיקום יחידות מסוימות והתקפות עתידיות. לפעמים, השחקנים אפילו התחפשו לגנרלים מקרב כוחות הברית, המסיירים בערים אקראיות לחלוטין, כדי להטעות את הגרמנים והסייענים שלהם ולגרום להם לחשוב שמשהו חשוב עומד לקרות באזור.

בקרב על נורמנדי הטתה היחידה את הכף בשימוש בטנקים מדומים למטרת בלבול המודיעין הגרמני בשתי דרכים: הראשונה, בהתרעה והפגת כוח ששידרה לגרמנים כי לבעלות הברית היו יותר טנקים משל הגרמנים, והשנייה, כדי להסתיר את מיקום הטנקים האמיתיים של כוחות הברית ולתת לגרמנים את התחושה כי הפלישה תתרחש בבית פה-דה-קאלה ולא בנורמנדי.

מאחר ו”הטנקים” היו עשויים מגומי מתנפח, היה קל להזיזם ממקום למקום ואף לקפלם במקרה הצורך. "הטנקים", היו בעצם משאיות מכוסות בדים מצוירים ובשילוב עם הקלטות קול משדה הקרב, יצרו את התחושה שמדובר בכוחות בלתי מנוצחים. המשימה העיקרית של היחידה הייתה להפוך את כוחות בעלות הברית לכאלו הנראים גדולים וחזקים יותר ממה שהם באמת היו, וכדי לעשות זאת, השתמשו בהקלטות קול וטנקים-דמה העשויים גומי.

בספטמבר 1944, יחידת הרפאים מילאה פער של 70 ק"מ שהיו ללא פריסת כוחות. בקרב על בטמבורג (Bettembourg) היחידה הציבה טנקים מתנפחים בגודל טבעי לצד מספר טנקים אמיתיים, והפעילה הקלטות מציאותיות של טנקים, מכונות, הפצצות ופקודות בקול רם. ההונאה הייתה כה משכנעת שהגרמנים העריכו כי מולם 20,000 חיילים, בעוד שבפועל היו רק 1,100. כתוצאה מכך, הכוחות הגרמניים נסוגו ללא קרב, והפסידו אותו.

רגע גדול נוסף של "יחידת צבא הרפאים" הגיע לקראת סוף המלחמה כשעזרו לארמיה התשיעית האמריקנית לחצות את נהר הריין. גם כאן, בהצבת טנקים מתנפחים מגומי, הפעלת מגה-רמקולים ומשחק אמין, הם הצליחו לגרום לנאצים לחשוב שמדובר בפלוגה של 30,000 חיילים בשטח. כך, בעוד הגרמנים המתינו במגננה על הגדה הנגדית של הריין, חצתה הארמיה התשיעית את הנהר מצדו האחר, מבלי שירו עליה כדור אחד.

במהלך המלחמה, התנהלו חיילי היחידה כלוחמים בלתי נראים - גם בתוך הצבא האמריקאי הם ענדו תגים מזויפים (כדי להוליך שולל מרגלים פוטנציאליים), לבשו מדים שונים בכל תקופה ועבדו תחת חשאיות מלאה. למעשה, הם נחשפו רק בשנת 1996, ורק אז, הורשו לספר משפחותיהם על תפקידם. אותם צלמים, ציירים, מעצבי האפנה וטכנאי הסאונד נחשפו כגיבורים אמריקאים אמיתיים, שהצילו לפי ההערכה את חייהם של בין 15,000-30,000 חיילים אמריקאים.

אנחנו נוטים לחשוב ששדה הקרב מוכרע רק באמצעות נשק ומספר החיילים, אבל למורל, תפיסת המציאות, נטיעת פחד בלב האויב, והפצת קונספירציות יש משקל גדול ממה שאנחנו חושבים.

תארו לכם איך יכול להיראות שדה הקרב החדשני כיום עם מחשבה יותר יצירתית.

בעולם בו קל הרבה יותר ליצור מראית עין מבעבר, ולא רק בשדה הקרב, סיפור “צבא הרפאים” יכול ללמד אותנו שיעור או שניים. אם יש לכם כמה דקות, לכו לצפות בסרטון המדהים הזה.

---

לישראל יש סגן שר חדש ל-AI ואם זה לא היה כ”כ עצוב, זה היה מצחיק

בשעה טובה ומוצלחת ממשלת ישראל מחליטה שכן, הבינה המלאכותית שווה התייחסות מעמיקה יותר וממנה סגן שר שייעץ בנושא לראש הממשלה. זה היה יכול להיות הצעד הרציני הראשון בתחום, לאחר שנתיים שבהן ישראל השתרכה מאחור בזמן ביחס לשאר מדינות העולם, ללא היה מדובר בסגן השר שנבחר. מסתבר, שמי שהולך להיות אחראי על תחום הבינה המלאכותית מצד הממשלה, הוא לא אחר מאשר אלמוג כהן.

מי אתה אלמוג כהן (בחסות וויקיפדיה):

כהן נולד בבאר שבע, גדל באופקים ולמד בישיבת "אפיקי ארץ". שירת בסדיר ביחידת מודיעין מטרות ולאחר שירותו התגייס למשטרה ל־11 שנים, שם שירת ביס"מ וכסוכן סמוי. בשנים 2018–2021 היה כהן בעלים של מסעדת "בית הפנקייק המקורי" בבאר שבע. כהן היה גם פעיל חברתי והקים את עמותת "הוועד להצלת הנגב", במסגרתה הקים את "סיירת בראל" - המליציה להגנה על יהודים בדרום, מתוך מטרה לסייע למשטרה (המשטרה מצידה, התנערה מהארגון). בבחירות לכנסת ה-25 מונה כהן לחבר כנסת מטעם “עוצמה יהודית”.

כהן נראה בחור חביב ולפעמים גם עם כוונות טובות, ואלוהים יודע שבשביעי באוקטובר הוא נלחם כמו פנתר, אבל מה הקשר בינו ובין בינה מלאכותית? לא ברור.

אין לכהן השכלה טכנולוגית (או כל השכלה גבוהה אחרת), הוא לא עבד מעולם בעולם ההייטק, לא ניהל מימיו פורום יועצים טכנולוגים וניהול בית הפנקייק כנראה לא ממש יעזור לו בהתמודדות עם המהפכה הטכנולוגית הגדולה ביותר שידעה האנושות לפי מקורות זרים.

אז למה בכל זאת הוא נבחר?

בגלל האצבע.

בשנת 2014 חשבתי שאני רוצה להיות חברת כנסת. רציתי ממש לשנות מהיסוד, וחשבתי שאני צריכה כלים כדי לעשות את זה. נרשמתי לתואר שני באוניברסיטת רייכמן בממשל ומדיניות ציבורית ולקחתי אותו ברצינות עד כדי הצטיינות דיקן. כחלק מהתואר והשליחות החדשה שלי, עשיתי סטאז’ בכנסת אצל אחת מחברות הכנסת שראיתי בה מודל. הסתובבתי במסדרונות הכנסת כמה חודשים טובים סביב הצעת חוק מהסוג הטוב - אחד מהחוקים שכולנו צריכים שיגנו עלינו כשכירים, חוק שממש האמנתי בו וזו הייתה הפעם הראשונה שחטפתי גועל מהמערכת.

זו הייתה הפעם הראשונה בה הבנתי איך עובד משחק האצבעות.

ככה הולך המשחק - כאשר חבר כנסת רוצה לקדם נושא שחשוב לו, הוא או היא מגישים הצעת חוק. הצעת חוק פרטית יכולה להיות מוגשת על ידי חבר כנסת יחיד או קבוצת חברי כנסת כששיתוף פעולה עם חברי כנסת נוספים עשוי להגדיל את הסיכוי לקידום ההצעה. בקיצור, אני נשלחתי לקושש “אצבעות” שיתמכו בחוק וחברי כנסת שיצטרפו להצעה כדי לחזק אותה.

בשורה התחתונה, לא היה חדר אחד שנכנסתי אליו בו הח”כ או עוזריו קראו את החוק או בכלל התייחסו אליו, ונכנסתי להרבה חדרים. השיקול היחיד לחתימה על החוק היה אם הח”כ שאני ייצגתי יחתום על חוק נגדי של הח”כ אליו/אליה נכנסתי. “אני חותמת, רק תגידי ל-X שתחתום לי על החוק שלי”, או במילים אחרות, אני נותנת אצבע רק תמורת אצבע. זו גם לכאורה הסיבה בגינה אלמוג כהן קיבל את התיק הזה, היו צריכים את האצבע שלו במסגרת הסכם קואליציוני שנועד לפתור משבר פנימי. רצו להחזיר את ח”כ צבי סוכות לכנסת באמצעות החוק הנורווגי ואלמוג היה צריך לצאת כדי שזה יקרה. איך מוציאים ח”כ מהכנסת? משדרגים אותו למעלה לתפקיד סגן שר (ושלום ל-3.4 מיליון שקלים לשנה הזו ועוד 2.8 מיליון שקלים לשנה משנת 2026 ואילך שיילקחו לכולנו מהכיס עבור המהלך הזה).

חשבתם שסופסוף מישהו נזכר לתעדף את ה-AI במשימות הלאומיות של ישראל? תחשבו שוב.

זה מרגיז. מאוד! אבל זה חלק מהמשחק הפולטי המקולקל שלנו כאן.

ומה עם הבינה המלאכותית? מה עם המהפכה הגדולה הזו שבפוטנציה מסכנת את כולנו יותר מפצצת אטום?

מה עם סכנות ההונאות הפיננסיות שבדיוק לפני דקה הזהיר מהן בנק ישראל?

מה עם הילדים שלנו? מה עם הפרטיות שלהם/שלנו?

מה עם הפגיעה האפשרית בדמוקרטיה ובשלטון החוק?

מה עם הדיפ-פייק שיגרום לכולנו להיות פראנואידים במקרה הטוב ולעלות על בריקדות סתם במקרה הרע?

ובכן, לא יהיה עם זה כלום.

לא יהיה עם זה כלום כי מי שמונה לנהל את כל העניין לא מבין כלום.

איך אני יודעת? כי הוא כבר מראה לנו בעצמו.

כבר בימיו הראשונים של סגן השר בתפקיד נחשפנו לאחת ההברקות הגדולות (ראו תמונה למעלה). משתמש בשם GROK בטוויטר תוהה (בצורה קצת חצופה) מה לכהן ולבינה מלאכותית, ומיידית נחסם ע”י סגן השר. למי שלא יודע (אתם בחברה טובה), גרוק הוא בוט AI פארודי שמוגדר כיוזר בטוויטר, הוא עונה תוך שניות למאות מינשונים ביותר מ-10 שפות שונות, אוטומטית בהתאם להקשר, ואם זה לא היה כ”כ עצוב שהוא נחסם ע”י סגן השר לענייני AI של מדינת ישראל, זה היה ממש מצחיק. זה לא שכולם בטוויטר צריכים לדעת מי זה גרוק, אבל לא לדעת מה זה בוט ואיך זה עובד בתור סגן השר הישראלי לענייני AI, זה כבר עצוב.

זה בעיקר עצוב כי מסתבר שישראל מדורגת ראשונה בעולם בריכוז עובדי AI מיומנים ביחס לכח העבודה (כמעט 2% מכלל העובדים בישראל), וישראל גם בולטת בהיקף הסטרטאפים המחקר והפיתוח בתחום ברמה העולמית. במה אנחנו חלשים? בתשתיות טכנולוגיות, בסביבה תפעולית ובאסטרטגיה ממשלתית, או במילים אחרות, בכל מה שעליו אחראית המדינה ומעכשיו, כהן.

זה עצוב כי הבינה המלאכותית מציגה אינספור הזדמנויות וכך גם איומים ברמת ההישרדות של כולנו ולכן, אנחנו צריכים כאן לא רק סגן שר אלא קבינט מומחים בתחום. אם רק היינו איחוד האמירויות שכבר בשנת 2017 מינתה שר (שלם!) לנושאי בינה מלאכותית והפכה למעצמה עולמית בתחום מאפס, אולי היה לנו סיכוי.

הרשת כצפוי, משתוללת בהטרלות סביב המינוי הזה, הנה כמה דוגמאות למה שאנשים באמת חושבים (נוצרו באמצעות AI אלא מה, וכאן בניכוי מיליון הבדיחות על בית הפנקייק, כי פנקייק זה טעים וכל עבודה מכבדת וכו’). אחרי הכל, אם לא נצחק פה, נצטרך רק לבכות.

סופ”ש רגוע ונעים,

רויטל