הפרעות קשב 08.08.25: הבינה שברה את מודל הרשת, עליית שוק הרכיבים הפעילים תומכי מערכת החיסון וסאות'פארק שוחטת את ממשל טראמפ
- רויטל קרמר
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 6 דקות
עודכן: לפני 6 ימים
בכל שבוע, אני כותבת כאן על נושאים "שהפריעו לי" בזירות השונות ומשתפת אתכם במחשבות ומה שהיה.
תמיד שמחה לשמוע דעות נוספות, ללמוד עוד ולהרחיב את ההפרעה :)
תרגישו חופשי לשלוח לחברים או ליצור איתי קשר ישירות בווצאפ וכמובן, לעקוב אחריי ברשתות החברתיות בזמן אמת.
הפרעות הקשב של השבוע:
האם הבינה שוברת את האינטרנט כפי שהכרנו אותו?
על שוק הרכיבים הפעילים התומכים במערכת החיסון כבר שמעת?
סאות’פארק פותחת עונה ונכנסת בממשל טראמפ חזיתית
האם הבינה שוברת את האינטרנט כפי שהכרנו אותו?
במשך עשרים השנים האחרונות, האינטרנט פעל לפי מודל עסקי פשוט: אתרים יצרו תוכן, האלגוריתם של גוגל שלח אליהם תנועה לפי מה שאנשים חיפשו, וכולנו קיווינו שמישהו יקליק על פרסומת או יירשם דווקא אצלנו. זה היה חוזה בלתי רשום בין יוצרי התוכן לבין מנועי החיפוש- אנחנו נכתוב, נבצע SEO מצוין, וגוגל יביא את הגולשים.
אבל החוזה הזה, מתחיל להתפרק.
מחקר של Bain & Company מפברואר האחרון מצא שכ־80% מהמשתמשים מסתמכים על סיכומי AI לפחות ב־40% מהחיפושים שלהם. כלומר, האנשים האלה מסיימים את החיפושים בתשובה המוצמצמת של הבוט, מבלי ללחוץ על הלינקים לאתרים, והנתון הזה בעלייה מאז.
ככל שיותר אנשים בוחרים לחפש מידע דרך מנועי תשובות מבוססי בינה מלאכותית, כמו ChatGPT או המנועים החדשים של גוגל, המודל העסקי הישן של הרשת פשוט נשבר. הבינה כבר לא מפנה את המשתמש למקור, אלא מסכמת את המידע בעצמה. ואם אין קליק ואין ביקור באתר, אין הכנסה.
יוצא שהבינה עונה לחיפוש בעצמה, מבלי להוציא גולשים החוצה במקרים רבים, ואז הקרדיט, והערך של הכותבים, הולכים לאיבוד.
אם פעם אתרים קיבלו אלפי קליקים ביום, היום הם מקבלים, במקרה הטוב, אזכור קטן ומנומס.
מודלים עסקיים של אתרים שלמים קורסים לנגד עינינו ולא רק אתרי חדשות קטנים מתרעמים, אלא גם שחקנים אינטרנטים כבדים יותר כמו Cloudflare.
השבוע, פרסם מייסד החברה, מת'יו פרינס, הצעה למודל עסקי חדש שנקרא "Act 4" ובו הוא מציג תשתית המאפשרת למפתחי מנועי AI לשלם לבעלי אתרים עבור שימוש בתוכן שלהם.
התשלום לא יהיה על קליק, לא על פרסומת, אלא על רישיון קבוע שנותנים בעלי התוכן למנועי הבינה לשאוב מהם תוכן. הרעיון המרכזי הוא לשנות את החשיבה שלנו על תוכן באינטרנט ולעבור לחשוב עליו כמו על מוזיקה ב־Spotify. רעיון לא רע כשחושבים על זה כדי להמשיך ולשמר פלורליזם רעיוני ותוכן מגוון.
נשאלת השאלה, מי יקבל את התשלום הזה? הרי מנועי הבינה לא ישלמו לכל האתרים בעולם.
האם ישלמו רק לאתרים גדולים? או למותגים מוכרים?
איך דואגים לבלוגרים העצמאיים, ליוצרים הקטנים, למקורות הנישתיים שהבינה לא "רואה" אבל אנחנו אוהבים לגלות לפי רלוונטיות משתנה?
האם הסתיים העידן בו “התוכן הוא המלך?”
קצת מרגיש לי שבמקום אינטרנט פתוח ודמוקרטי, שבו לכל אחד יש סיכוי להישמע, אנחנו עלולים לקבל גן רעיוני סגור, שבו רק מקורות גדולים ושימושיים למכונה ישרדו. מה יהיה עם כל היתר?
פתרון אחד אפשרי של השוק הוא איגוד יוצרי תוכן למיניהם תחת פלטפורמות מאוגדות ליצרנים.
פלטפורמות כמו Patreon (פלטפרומה דרכה יוצרים מגדילים הכנסות ישירות מול הקהל שלהם) ו‑Substack (פלטרפומה לכותבי תוכן עצמאיים המרוויחים ממנויי תוכן הנשלחים במייל), מתחילות כבר היום להשתלט זירת יוצרי התוכן והאומנים הפרטיים ומזרימות מיליארדי דולרים ישירות מהמשתמשים לבעלי תוכן (אחרי שנשארת עמלה מכובדת אצלם כמובן). אולי זה יחליף את החיפוש הקיים ובמקום רשת פתוחה נעבור כולנו לגנים סגורים ומסודרים?
אז מהפכת שינוי פני האינטרנט בעיצומה ויצרני תוכן, מעיתונאים, דרך מפתחי API ועד בלוגרים, מחפשים עכשיו דרכים נוספות למימון היצירות שלהם בעולם בו התנועה ברשת כבר לא מובטחת.
החשש שלי הוא שבלי מודל עסקי חדש, ה-AI החכם שמספק לנו תשובות להכל בשנייה, פשוט הופך לגנב תוכן אלגנטי שלא משלם למי שיוצר את התוכן.
בנוסף, זה נוגע גם לכולנו כצרכני תוכן.
כולנו אולי מקבלים תשובות מהירות יותר מבעבר, אבל יכול להיות שבדרך איבדנו את היכולת לקבל תשובות מגוונות ואם אין לנו יכולת לקבל תשובות מגווונות ואין לנו את יכולת הבחירה לגבי הלחיצה על הלינק הנכון, האם זה לא יכבה את הסקרנות שלנו ואת החשיבה בתהליך המחקרי הקצר הזה?
בעולם הבינה המלאכותית, לכל שאלה יש תשובה אחת מאורגנת ולעוסה, וזה אולי נוח, אבל מצמצם את המחשבה במקרה הטוב, ויכול אפילו להכתיב תודעה כוזבת במקרה הרע.
האם זה עתיד הרשת?
על שוק הרכיבים הפעילים התומכים במערכת החיסון כבר שמעת?
החלק שאני הכי אוהבת בעבודה שלי הוא לצלול ולהכיר מקרוב תחומים חדשים והשבוע הזה הביא אליי את עולם הרכיבים הפעילים שמבטיחים לתמוך במערכת החיסון (או בלעז, Immunity-Focused Functional Ingredients). מדובר בשוק שכולל מנעד נרחב של פתרונות מבוססי רכיבים טבעיים /מבוססי צמחים / ביו-אקטיביים וכו’ שמגיעים אלינו בפורמט צרכני שונה בקו הקופות בבית המרקחת (OTC) כדי לעזור לנו לחזק את מערכת החיסון. המוצרים יכולים להיות בכל המנעד מאבקות ויטמינים, ועד לסוכריות קשיחות (לכסניות) לשיעול, סוכריות גומי לחיזוק השיער וכו’.
אם יש דבר אחד שהשנים האחרונות לימדו אותנו, זה שלאנשים אכפת מהחסינות שלהם. רובנו, הפריווילגים במדינות המערב, כבר לא מסתפקים סתם “להיות בריאים” אלא רוצים להשפיע בצורה אקטיבית ולחזק את מערכת החיסון בפרט והגוף בכלל. רובנו מתעסקים מדי פעם בשאלה - מה יחזק אותנו? מה ישמור עלינו בריאים? ואיך אפשר להרגיש מוגנים ממחלות, גם בלי מרשם תרופתי?
חלק מהאנשים מתמכרים לספורט וחלק מאיתנו מבלים יותר בסופרפארם (ויש את מיטבי הלכת שחוטאים בשניהם).
תחשבו טוב על ההורים שלכם - האם אי פעם כשהיו בגילכם הם הלכו לחפש סוכריות או גומי כדי למנוע התפרצות או הדבקה במשהו? או כדי לחזק משהו אחר?
כנראה שלא.
אבל, אתם ואני, דווקא כן וכך נולד שוק צעיר עם הבטחה גדולה -שוק הרכיבים הפעילים התומכים במערכת החיסון, בגוף, וגם בראש. השוק הזה גדל באופן שקט אך מהיר וגודלו עומד כיום על כמעט 24 מיליארד דולר, והוא צפוי להכפיל את עצמו בעשור הקרוב, בקצב צמיחה שנתי ממוצע (CAGR) של 7.7%.
למה שוק הרכיבים הפעילים התומכים במערכת החיסונית עף קדימה דווקא עכשיו?
1. טיימינג זה הכל: פתרונות לעולם פוסט-טרואמתי
כולנו מסתבר לוקים בפוסט-טראומה עולמית עם חרדת בריאות מאז הקורונה. שימו לב למחקר שפורסם ב‑JAMA Network Open שמציין שבמהלך מגפת הקורונה מכירות מוצרים המכילים מרכיבים פונקציונליים לחיזוק המערכת החיסונית כמעט הוכפלו בארה״ב תוך שנה (עלו מ‑3.4 מיליארד דולר ב‑2019 ל‑6 מיליארד דולר בסוף 2020) והמגמה הזו ממשיכה לצמוח מאז (כאמור, מאז 2024, השוק ריבע את עצמו).
2. צרכנים ממשיכים לחפש מוצרים עם תועלת ברורה ונקודתית
מאסנו במולטי-ויטמין כללי עם הבטחה עמומה וכללית, שלא לדבר על זה שהוא לפעמים מגיע עם תופעות לוואי מבאסות.
אנחנו מחפשים חומרים ספציפיים, כל אחד לפי הבנתו - ויטמין D, קוורצטין, או פטריות, לכל אחד מהם יש "תיק רפואי" ברור בראש שלנו ותועלות ברורות וזה גם קצת מחזיר לנו את תחושת השליטה - נקפיד לקחת אותם בצמוד לבעיה שרוצים לפתור ולא סתם ככה לחיזוק כל המערכת.
יש לא מעט אנשים בינינו (מודה גם באשמה!) שיש להם על השיש לא מעט תוספים ייעודיים לבעיות נקודתיות שאולי אפילו לא קרו.
חושש שיכואב לך הגרון? קח ויטמין C.
חוששת מנשירה? תגבירי קולגן.
רוצים ספיגה מהירה וקלה? חפשו אותם בדובוני גומי או סוכריות מציצה, וזה מביא אותנו לטרנד הבא.
3. הנוחות מנצחת
תוספים בצורת גומי, טבליות מסיסות במים תוך חצי דקה או שוטים של משקה ייעודי למערכת החיסון - כולם מביאים תועלת ספציפית, אבל עם אפס מאמץ וללא קפסולות מרירות. אנחנו בעולם מהיר, ופתרונות קלים (שלפעמים גם מצלמים טוב), מנצחים. אחרי שמתרגלים לצרוך תוספים והגנות בצורות גומי וסוכריות, ממש קשה לחזור לעולם הכדורים. גם תפיסתית, זה מעביר אותנו לעולם של FUN FOOD מעולם של כדורים ותרופות.
4. והכי חשוב, הפרסונליזציה
מותגים מצליחים בעולם הזה מבינים שהמוצר והמסר השיווקי חייבים להיות מדוייקים לצורך ספציפי: קל יותר למכור מרכיבים פעילים כתוסף לצעירים אחרי לילה קשה או לסטודנטים בסטרס, מרכיבים פעילים להרגעת הורים מותשים או לשמירה על המעי הגס של הילד, או תוסף לאנשי הייטק שיושבים כל היום במזגנים.
אנחנו כבר לא מדברים על one solution fits all אלא על רכיבים שמדברים ספציפית לשגרה, לתחושות ולצרכים מדוייקים של הצרכנים (ועוד לא התחלנו לדבר על קפסולות הנבנות אישית לכל אדם לפי הצרכים שלו).
שיווקית, יש פה מגרש משחקים עצום ויכולת גדולה להגדיר קטגוריות ולהוביל אותן (עוד על עיצוב והובלת קטגוריה, כאן) מסתבר, שדווקא אצלנו בישראל, יש סטרטאפים שהולכים לתת פייט בזירה העולמית, ומהנדסי מזון מבריקים שהצליחו למצוא מיצוי צמחים ייעודי לטיפול בבעיות כלל-אנושיות מאוד ספציפיות.
על אחד מהם, אני מקווה לספר בקרוב.
סאות’פארק פותחת עונה ונכנסת בממשל טראמפ חזיתית
אתמול, עלה הפרק האחרון של סאות’פארק (כן, הסדרה הזו עדיין בחיים), שנקרא "Got a Nut", והוא מופע של פרודיה אקטואלית, אלימה, גסה ופרועה במיוחד.
חמש שעות לאחר שיצא הפרק, כל טוויטר הוצף באמוציות משני צידי המפה הפולטית בארה"ב ומאז, זה אחד הטרנדים הכי מדוברים ברמה העולמית ברשת.
הפרק פתח את עונה 27 ובקצרה - הוא פשוט הוצאה לאור של כל הג’יפה שהשמועות מדביקות לנשיא האחרון ופמלייתו, ישר לפנים. אי אפשר שלא להזדעזע מהפרק הזה ויש שם ביקורת על כל כך הרבה נושאים, שהראש מסתחרר:
זילות חיי המהגרים, שלטונו המושחת של טראמפ שמוצג כחובב הקטינות (חיקוי לאפשטיין, לא פחות ולא יותר), שבביתו במאר-א-לאגו מוצבת גם דורה המסכנה שמגיעה כדי לעשות מסאז׳ לבכיר כלשהו ופורצת בבכי, ג’יי-זי ואנס עם רפרנס לסצינות האורגיות של פי.דאדי מסתובב עם שמן תינוקות ומכסה על הפאשלות של הנשיא.
ביקורת על פודקאסטרים שמפיצים שנאת יהודים ונשים בעידוד המשטר, ביקורת על פיטורים שרירותיים שהשלטון עורך דווקא בקרב יועצים ואנשים שמחזיקים את הסדר בחברה, גיוסים המוניים ל-ICE כדי לבצע פעולות לא חוקיות, פארודיה עצבנית על קריסטי נוים האחראית על בטחון הפנים שמוצגת כחובבת רצח בכלל וירי על כלבים באופן ספציפי וכל זה עם פרצוף נוזל, ועוד מלא רפרנסים לחשדות ולעניינים לכאורה, שפשוט קשה לקלוט מרוב עומס.
זה מעין מיקס ביזארי דוחה ומצחיק ביחד ויותר מהכל, עצוב.
האם זה מה שבאמת קורה באמריקה היום?
ואם כן, איך זה שדווקא סדרת אנימציה “זקנה” של שני גברים בני כמעט חמישים היא הקול הסאטירי היחיד שנשאר לא מפוחד באמריקה?
איך זה שדווקא הם מציגים את המציאות בלי אישורים, בלי פילטרים, בלי לפחד מהשלטון, או מחברת הכבלים?
איך זה שדווקא הם נכנסים בכולם חזיתית?
ממליצה לצפות בפרק הזה (חפשו ברשת, לא רוצה להפר זכויות יצרים), ולקנא קצת על היכולת שלהם לבקר בלי חשבון וגם להבין קצת יותר לעומק את מה שמקולקל אצל החברים מאמריקה מבעד עיניים אמריקאיות, כי זה הולך להעסיק אותם לעוד לא מעט זמן.
