חיפוש
  • רויטל קרמר

רוצים תוצאות טובות יותר אצל הצוות? תטרימו!

בתמונה: דוגמה טובה להטרמה


אחד המחקרים החביבים עליי מתחום הפסיכולוגיה החיובית הוא מחקרה של אלן לנגר (Ellen Langer) משנת 1979. לנגר, אחת מחוקרות הפסיכולוגיה הגדולות בארה"ב, חקרה במשך כמה עשורים את השפעת המחשבות שלנו והסביבה בה אנחנו חיים על מצבנו הפיזי, על הצלחותינו ועל ההתנהגות שלנו בסיטואציות שונות. המחקר הספציפי הזה, מעבר לכך שנוהל כמו סט של סרט, היה פורץ דרך במיוחד ושינה את כל מה שחשבו עד אז, על השפעת הסביבה על המוח והגוף האנושי.


במחקר, אספה לנגר קבוצת גברים מגיל 75 ומעלה ושלחה אותם לחופשה בת שבוע באתר נופש, על חשבונה.

אתר הנופש כולו הותאם לשנות 1959. כלומר, השנה בה היה הצעיר שבחבורה בגיל 55.

לצורך הניסוי הותאם אתר הנופש לשנות ה-50' באופן מושלם: החדרים עוצבו בלוק של הפיפטיז והתנגנו בהם כל הלהיטים הגדולים של התקופה. עיתונים וספרים משנת 1959 הונחו בלובי, מכשירי הטלוויזיה והרדיו שידרו את התכניות המובילות, כל הצוות המקום התלבש, התאפר וסירק את שיערו בלוק הלוהט של התקופה וכו'.


גם הנסיינים-הנופשים שהגיעו פתאום לסביבה משנת 59', נדרשו להתאים את עצמם למקום ולתקופה - כל אחד קיבל בגדים משנות החמישים והוא התבקש לענוד תג זהות במשך כל השהות במקום המפרט את שמו, מקצועו ואזור מגוריו. כל הנוכחים במחקר התבקשו לפנות זה לזה אך ורק בנושאים הקשורים לזהות שהוצגה להם על התג וכולם הונחו לא לשאול מעבר לכך מאומה את האדם העומד מולם - כל שאלה בנוגע לתקופה הנוכחית (1979) נאסרה.

כולם במקום התייחסו לנסיינים כאילו הם באמת חיים ונמצאים כרגע בשנות החמישים לחייהם - התק' בה היו אנשים יצרנים ופעילים.

עם תחילת הניסוי, לפני הכניסה למתחם הנופש, בדקו לכל הנוכחים מדדים פיזיים ונפשיים - גובה, משקל, לחץ דם, ראייה, שמיעה, רמת זיכרון, חוזק פיזי וקוגניציה. בנוסף, נבדקו גם רמת האושר, רמת הסיפוק מהחיים, הנמרצות, היכולת לתפקד באופן עצמאי ותפיסת המסוגלות של כל אדם. מיד לאחר מכן, הנופשים נכנסו לאתר הנופש לשבוע וכשיצאו ממנו, הכל השתנה.


מסתבר שלאחר שבוע בו "נסעו הנסיינים בזמן" לעשרים שנים לאחור, עלתה יכולתם לתפקד פלאים.

לנגר מספרת כי בעת שהגיעו הנופשים לאתר הנופש, שכחה בטעות להזמין עבורם איש שירות שיסחב את כל התיקים. הנסיינים שהגיעו למתחם העדיפו לחכות כמעט שעה עד שהגיע בל-בוי לקחת את חפציהם לחדרים. אף איש לא ניסה אפילו לקחת את חפציו בעצמו ולצעוד איתם לחדרו, כולם ישבו והמתינו לעזרה.

לעומת זאת, בסיום הנופש בדרך חזור, לקח כל משתתף את מזוודותיו בעצמו ועלה לאוטובוס כדבר המובן מאליו עבורו. הבל-בוי שהגיע, עמד בצד כשאף אחד מהמשתתפים לא חשב לבקש את עזרתו בסחיבת מטלטליו. ההליכה לאוטובוס עם המזוודות הייתה להם טבעית ורק שבוע עבר.

וזו לא הייתה רק הרגשתה של לנגר - היו עובדות מספריות בשטח - ברגע שלקחו מכולם מדדים פיזיים ונפשיים בסיום, התוצאות היו מרעישות: כל המדדים, ללא יוצא מן הכלל, היו טובים יותר! להפתעתה, גילתה לנגר שאפילו הגובה השתנה בקרב כל הנוכחים (מן הסתם כתוצאה מיציבה שהשתנתה). שינויים משמעותיים לטובה נרשמו גם במדדי המשקל, לחץ הדם, הראייה, השמיעה, כוח ההתנגדות, הקוגניציה והזיכרון. כששאלו את לנגר, מה בעצם קרה כאן? השיבה: "לקחנו את מוחם של האנשים 20 שנה לאחור והגוף שלהם פשוט הצטרף למסע".

יש כאן שיעור מדהים לכולנו - כאשר אנו מתנהגים לאדם מולנו כמסוגל ומזכירים לו את תקופת המסוגלות שחווה בעבר, הוא פיזית יכול להשתנות ולהפוך למסוגל יותר. השיעור הזה נכון לא רק לגבי קשישים (שהדיור המוגן והסביבה כיום כנראה משדרים להם בדיוק את המסר ההפוך), אלא גם לגבינו ולגבי העובדים שלנו.


נא להכיר - הטרמה (Priming) - קיצור הדרך של המוח

הטרמה היא פעלה חלקית של ייצוגים או אסוציאציות בזיכרון שלנו לפני ביצוע פעולה או משימה. כלומר, היכולת של מוחנו לזהות בשבריר שנייה, חלקי מידע ולשייך אותן מידית לסיטואציות המוכרות לנו מהעבר. הטרמה היא למעשה הכלי הגאוני של המוח כדי לקצר לנו תהליכים ולחסוך לנו זמן - אנחנו רואים חלק מהאות M בצורה מעוגלת ובצבע אדום-צהוב ומיד מזהים את המקום כסניף של מקדונלד'ס. אנחנו רואים זוג בשקיעה ומיד משייכים רגשית לאהבה. זה פעול גם על ריח, שמיעה וכו' - מספיק לנו בהטרמה חלקיק מידע שנקלט בחושים או במשבה ואנחנו מיד "מתייגים" אותו במקום הנכון.

המחקר של מק'נזי הוכיח שהטרמה של הסביבה בה אנחנו פועלים, יכולה לגרום לשינוי גדול ושימו לב לנתון הזה - מחקרים שנעשו בסביבות עבודה למבוגרים, ובסביבות חינוכיות לתלמידים, הראו שיפור בביצועים של בין 10-30% בעקבות עיצוב שונה של הסביבה והכנסת מאפיינים היוצרים הטרמה חיובית.

זה נשמע די הגיוני גם מחוויית הקריירה של רובנו - איפה מניסיונכם או ממה ששמעתם מחברים, יהיו לכם ביצועים טובים יותר ותהיו יותר יצירתיים ופרודוקטיביים - בסביבת עבודה "הסתדרותית" וחד-גונית או במשרדי גוגל?


הטמעת הטרמה חיובית בארגון

הטרמה חיובית המושרשת בארגון, לא רק באמצעות העיצוב אלא גם באמצעות יצירת סביבה מאפשרת ולא שיפוטית, יוצרת סביבת עבודה חיובית ומשפיעה ישירות על מצב הרוח ותחושת המסוגלות שלנו, והופכת אותנו ליותר יעילים ויותר חיוביים.

ניסויים נוספים שנערכו בארה"ב בשנות ה-90', הגיעו בדיוק לאותה המסקנה. בניסויים, החוקרים בדקו כיצד תמונות על הקיר משפיעות על ביצועי העובדים במשרד. במשרד אחד תלו תמונות של אנשים מבוגרים מאוד, עצובים או חסרי הבעה, חסרי יכולת, ואפילו תמונות של נוף אורבני מוזנח. לאחר כמה שעות במחיצת התמונות, בדקו את ההשפעה על העובדים. מסתבר, שגם אם התמונות צולמו באופן "חינני" ו"אומנותי"תמיד ההשפעה שלהן על העובדים הייתה שלילית - הפעילות של כל העובדים בחדר הואטה בצורה משמעותית ונעשתה גם פחות טובה מבחינה איכותית. לעומת זאת, בחדר השני, תלו תמונות המסמלות הצלחה (תחשבו על האימג'ים הכי קיטשיים שאתם יכולים לדמיין - אנשים בבגדי עסקים, זוג מחייך בים בשעת שקיעה, ילדים קופצים בין הממטרות, קבוצות אנשים מניפים ידיים בתנועות ניצחון לאחר טיפוס על הר וכיוב').

כל הנוכחים בחדר הזה אכן הצליחו יותר בעבודתם וגם דיווחו שהם מרגישים בטוחים ומאושרים יותר ביום העבודה. כל שאר המרכיבים אגב - המנהלים, חברי הצוות, הכיבוד, המוזיקה וכו' - לא השתנו, רק התמונות על הקיר.

מחקרים דומים נעשו בקרב ילדים ונוער בעיצוב חללי לימוד בבתי הספר ושם התוצאות היו דרמטיות עוד הרבה יותר (לתשומת לבנו, ההורים) - ילדים שהיו מוקפים בתמונות "ניצחון" הרגישו מסוגלות גבוהה יותר בפתרון בעיות מתמטיות קשות לעומת ילדים שעבדו בחדר ללא תמונות בכלל או ילדים שעבדו בכיתות עם תמונות בעלות הטרמה שלילית. כל הילדים בחדרים עם התמונות החיוביות הראו עליה בתפיסת המסוגלות, נתגלו בכיתות הללו פחות קונפליקטים וגם המורים דיווחו על שינוי באווירה לטובה.

איזו הטרמה יש לכם ולעובדים שלכם במקום העבודה?

איך זה משפיע על הביצועים של כולם?

ואיך אפשר אחרת?