חיפוש
  • רויטל קרמר

ישראלים בדיגיטל 2021 ומגמות לשנה הבאה


בשעה טובה, התפרסם לו דו"ח בזק השנתי לבדיקת הרגלי האינטרנט של הישראלים.

מודה שהשנה, יותר מכל שנה אחרת, הייתי יותר סקרנית לראות מה המגמות, במיוחד אחרי המפץ הגדול שהיה בשנת 2020 עם התפרצותה של הקורנה והשיבוש שיצרה בהרגלי המסכים של כולנו.

אתחיל דווקא בסוף - אפשר לצפור צפירת הרגעה, החיבוריות שלנו למסכים לא הוחמרה ויש גם אור בקצה המנהרה. אנחנו אומנם עדיין בשיגעון מסכים וחיבור לאינטרנט כל היום (בעצם, רוב היממה) אבל עושה רושם שאנחנו מתחילים קצת להבין שצריך להתנתק מהמסכים ונעשה ניסיון אמיתי של חלקנו לשלוט בזמנים בהם אנחנו מוכנים להיות מוצפים במידע וגם לקיחת אחריות בנוגע לניתוח טיב המידע שאנחנו צורכים.


עיקר החדשות הוא שבשנת 2021 היינו 12 שעות ביום בממוצע מול המסך (!).

למרות מספר השעות האסטרונומי, זוהי דווקא מגמה חיובית, כי מסתבר שלא צרכנו יותר מסכים השנה מהשנה הקודמת (זה בכלל אפשרי?). זוהי למעשה השנה הראשונה בה אין צמיחה לא במספר השעות מול המסכים, לא מספר המכשירים בבית המחוברים לאינטרנט ולא בצריכת ג'יגה למשך בית. למעשה, יותר מכל רואים השנה שאנחנו מתחילים לנהל את המסכים (רק במעט, אבל זוהי אולי תחילתה של מגמה), במקום שרק הם ינהלו אותנו.

בשנה החולפת, נהיינו מודעים במיוחד למסכים בחיינו בתחומי ההורות, הקניות ברשת, הרשתות החברתיות והשימוש בווצאפ ואני צופה בשנים הקרובות שתתחזק מגמת השימוש באפליקציות וטכנולוגיות המרחיקות אותנו מהמסך, המגבילות את זמן השימוש שלנו ואף מנטרות מתי אנחנו בשימוש עודף ודואגות לכיבוי אוטומטי. הפתרונות כבר קיימים שם בחוץ, אבל השנה אני צופה שרמת המודעות שלנו תמשיך לעלות ובנוסף לא יהיה מנוע מלהודות, שזה גדול עלינו ולבד אנחנו לא יכולים.

חשוב גם לשים לב שהמגמה הזו לראשונה השנה, התחילה כבר "מלמעלה", במדיניות Top-down במשטר הסיני, שהחליט להגביל את נתיניו למספר שעות גלישה בנייד לאחר שהרשויות סיכמו את הנזקים הבריאותיים והחברתיים שהשימוש התכוף במסכים גורם לאזרחים. זוהי אומנם דוגמא קיצונית שמייחדת כרגע רק את סין, אבל גם במדינתנו לדעתי, לא ירחק היום בו יעלו קמפיינים לתועלת הציבור (שכולנו ממנים כמובן) שמפצירים בנו לצאת מהמסך לטובתנו.


ככה נראה היום שלנו

אנחנו בממוצע מבזבזים שלוש שעות בטלוויזיה, שעתיים וחצי באינטרנט (בכל מיני שיטוטים), כשעתיים במשחקים, וכמעט שלוש שעות ברשתות חברתיות.

עדיין הכי קשה לנו עם ההתראות (נוטיפיקציות) – הן מהונדסות כך שנענה מיד ונהיה במצד תמידי של always on ובאמת, 70% מאיתנו בודקים ובודקות התראות מיד ברגע שהן מתקבלות (עוד סיבה טובה לבטל התראות!) וגם אם הנייד לא מצפצף, אנחנו באופן יזום מרימים ובודקים אותו בכל 6 דקות בממוצע. זה ממש קשה לחשוב על זה שעשר פעמים בשעה אנחנו בהסחות דעת יזומות, לרוב בלי סיבה ממשית. גם אם אין לנו באמת סיבה ואנחנו לא מחכים לשום דבר חשוב שיגיע, עדיין כמעט 80% מאיתנו יפתחו את הנייד במהלך פגישה אישית, ו-70% יבדקו את הנייד במהלך צפייה בסדרה. סתם, כי זה שם.

נשמע לכם מוכר?


ווצאפ זה החיים

בטח לא יפתיע אתכם ש-90% מהמדינה מחוברים לווצאפ, צעירים ומבוגרים, ושזוהי האפליקציה המועדפת ביותר על כמעט כל הישראלים. אחריה בדירוג, אנחנו משתמשים בוייז, באימייל, בפייסבוק, ביוטיוב, בהעברות כספים ובסוף אינסטגרם (אצל בני הנוער הסדר קצת אחר ואין בכלל תשלומים, אבל האפליקציות שלהם דומות: אינסטרגם יוטיוב, אינסטגראם וטיקטוק מיד אחרי ווצאפ ואחריהן אפליקציות לתחבורה ציבורית, מוסיקה ואימייל).

ווצאפ כבר מתרחבת לשירותים פיננסיים דיגיטליים בברזים ובמקומות אחרים בעולם בהצלחה, ויש בעיניי סיכוי טוב שכבר בשנה הזו, תשתרש בישראל גם מגמת התשלומים באפליקציה.

יש לכם עסק עם ממשק טכנולוגי? אולי זה הזמן לחשוב איך החשבון העסקי שלכם בווצאפ מציע אפשרות רכישה. זה בהחלט הזמן לבדוק מה עושים במקומות אחרים ולהתחיל לבנות אסטרטגיית מכירה.



רשתות חברתיות

הרשתות החברתיות ממשיכות לקחת חלק גדול בחיינו ואחד מתוך שלושה בני נוער, מבלה שם יותר מחמש שעות ביום, ארבעים אחוזים מתוכם משתמשים בפילטרים כשהם מציגים את עצמם. זה נתון ממש מדאיג במיוחד לאור זה שאנחנו יודעים מה ההשלכות של הרשתות החברתיות על דימוי גוף, הערכה עצמית וצריכת פייק-ניוז. גם ההורים לא במצב טוב בהרבה - חמישים אחוז מאיתנו, פותחים את הרשתות החברתיות עוד לפני שיצאנו מהמיטה (או בשירותים), הרבה הרבה לפני הקפה ואיחולי "בוקר טוב" לבני הזוג.

יש לכם רעיון לחיזוק דימוי הגוף? לחיבור העולם הוירטואלי לממשי? זה הזמן לחשוב על פתרונות. המטהוורס ממש לפנינו, והמגמה הזו צפויה רק להחמיר בעיניי.


ניצנים של שליטה בהפרעות הדיגיטליות

דווקא בני הנוער מובילים את מגמת ההתמודדות עם הסחות הדעת עם השתקה של הנוטיפיקציות בווצאפ (כמעט 70% מהם משתיקים התראות ואי אפשר להאשים אותם, יש להם מאות אם לא אלפי הודעות ביום של מסרים שברובם לא חשובים). 60% מהמבוגרים גם עברו למצב שקט. אחד משלוש בני נוער גם משתיק התראות של הרשתות החברתיות (המבוגרים קצת מאכזבים כאן עם נתון של אחד מארבע בלבד).

בשנים הקרובות נראה עלייה לדעתי בהשתקת הנוטיפיקציות מצד הצרכנים ומצד שני נחזה בהשקת פיצ'רים אחרים שיהונדסו בחב' הטכנולוגיה הגדולות כדי להשאיר אותנו מחוברים.


הנתון שהכי משמח הוא לגבי שימוש במסכים בזמן הסופ"ש - מסתבר שאחד מתוך שלושה אנשים, החליט לוותר על צריכת מדיה מכל סוג בסופ"ש.

גם אצלנו בבית, הבנו ששימוש תכוף במסך מרגיש כמו סוג של "עבודה" ובסופ"ש באופן מודע, אנחנו משאירים אותו יותר בעמדת הטעינה, אצל החברים שלנו המצב דומה. באותה מגמה, אנחנו רואים גם כשכמעט 40% מאיתנו משאירים את המסך מחוץ לחדש השינה ומתחילה להיווצר הפרדה לגבי הזמנים בהם אנחנו מעוניינים להישאר מחוברים, בדיוק כמו ההפרדה שאנחנו מנסים לייצר בין הבית לעבודה.

בדיוק כמו הדתיים שמבדילים בין קודש לחול, אני מאמינה שאנחנו בתחילתה של מגמת-על של הפרדת הנייד מהיד. יותר ויותר אנשים מבינים שיש מחיר חברתי, אישי ומשפחתי להתעסקות הבלתי פוסקת במסכים ולכן, אני צופה שהמספר הזה של 40% שסוגרים את המסכים בשבת, רק יעלה.

מה נעשה בסופ"ש בלי הניידים? אם יש לכם עסקים בתחום התיירות והפנאי, זה הזמן לחשוב על הצעות ערך טובות.


קניות אונליין

הקורונה הביאה אותנו לצריכת שיא אונליין ולמעשה, 90% מאיתנו עברו לקנות באינטרנט. השנה המגמה הזו נשמרת (לא עולה ולא יורדת) ומוכיחה לכל הספקנים שזהו, "הצרכן החדש" כבר כאן ומותגים שלא ישכילו להיות גם בזירה האינטרנטית ינגסו בצורה משמעותית בשורת הרווח. כולנו כמעט קונים אונליין והכל ואין עוד מקום לתחרות בין העולם הוירטואלי והממשי מהסיבה הפשוטה שכולנו כבר בשניהם.



מעבר לזה, אנחנו רוצים גם גדילה משמעותית והכפלה מהשנה הקודמת של רכישות מתוך הרשתות החברתיות (בעיקר פייסבוק ואינסטגרם). מצד שני, קצת נרגענו מקדחת הקניות האינטרנטית שאפיינה את השנה הקודמת, ו-40% מאיתנו חזרו לקניות ברחוב/קניון - כולם מצהירים שהם שם בחוץ בשביל חווית הקנייה, אבל המספרים מצביעים שאכן, לאט ובטוח העולם עובר לאיקומרס ויש מצב שהחוויה לבדה כבר אינה מספיקה כדי להוציא את כולנו מהמסכים.

יש לכם חנות ממשית? זה הזמן לחשוב מה באמת אתם מציעים שלא קיים בחנות הדיגיטלית? הנה רעיון ראשוני, בשנתיים האחרונות התרגלנו לקבל את הקניות שלנו מהר ועכשיו. לעמוד בתור ארוך זו כבר לא אופציה כמו בעבר. מה אתם עושים עם זה כדי שלא נעזוב את המוצרים בקו הקופות?


הכי אהבנו לקנות אונליין השנה (לפי סדר יורד):

iHerb

NEXT

טרמינל X

אמזון

זארה

קל לראות שהחנויות הקמעונאיות והרשתות הגדולות מהעולם הממשי עדיין לא מובילות את הזירה האינטרנטית ויש כנראה עוד מקום לרשתות המובילות להשתפר. מעניין גם לראות ששופרסל שסיימה את השנה הקודמת עם חוות דעת טובות יותר, התדרדרה השנה.

כשעוקבים אחרי ראיונות עם מנהלי הרשתות הגדולות, קל לשמוע שלא ממש הבינו בישראל כיצד להפוך את המסחר אונליין לרווחי ולכן רוב הרשתות בקניון לא נמצאות שם. הגיע הזמן לפיתוח מודלים חדשים (מנוי חודשי? קופסאות הפתעה? קניות באשראי?) שיהפכו את הרכישה למשתלמת לשני הצדדים מפני שהמספרים של השנה הקודמת מראים שבחירה לא להיות נוכחים בזירה הדיגיטלית בכלל, יכולה להיות התאבדות כלכלית.


תשלומים דיגיטליים

עוד נתון יוצא דופן מצביע על האימוץ הנרחב שיש לאפליקציות תשלום דיגיטליות.

מסתבר ש-91% מאיתנו קנו בשנה האחרונה באפליקציית תשלום או ארנק דיגיטלי. זה נתון מרשים לכל הדעות - רוב המדינה משלמת באפליקציות/שעונים למיניהם (!) כולל המבוגרים ביותר, הדור עם פערי הדיגיטל הגדולים ביותר, שנמצא שם. בנוסף, 60% מאיתנו מדווחים שהאפליקציות החליפו את המזומן אצלם בשנה הקודמת. מעניין גם לראות ש-42% מהמשתמשים בתשלום דיגיטלי לא מודעים בכלל לעמלה שהם משלמים, וזה יכול להיות בהמשך לרעתנו אם אנחנו כצרכנים לא נשים לב לשינויים במודל התמחור.

החדירה העמוקה של פתרונות הפינטק החדשים בשנה האחרונה פותחת זירה חדשה מבחינה עסקית. כל אחת מאפליקציות התשלום (או אפליקציה חברתית מובילה אחרת לצורך העניין) יכולה להתפתח לאפליקציית-על בה נוכל גם להתרשם מהמוצר, גם להשוות אותו למוצרים אחרים וגם לשלם עליו.

יש לכם בעסק אפשרות לקבלת תשלום דיגיטלית? ומה עם תשלום משכורות? תשלומים לרשויות כמו מס הכנסה? אנחנו בעיצומו של מגה-טרנד של ויתור על השטרות (סין שוב סמן ימני של המגמה). מה זה אומר מבחינת הבנקים? מבחינת חברות האשראי?


הורים בעידן הדיגיטלי

נושא נוסף שנבדק במחקר הוא ההורות לילדים בעידן הדיגיטלי. מניחה שעל הנושא הזה יכתבו עוד המון ולכן לא ארחיב יותר מדי. מוזמנים להסתכל על התמונה הבאה ולהבין הכל. זה מה שהורים חושבים שהמסכים גורמים לילדים שלהם (שימו לב, זה לאו דווקא מגובה מחקר, זו הרגשה סובייקטיבית לגמרי).

בעקבות המחשבות האלה, 75% מההורים מנסים להגביל שימוש במסכים, אבל כבר ראינו שזה לא כ"כ מצליח כי אחד משלוש נמצא חמש שעות ביום ברשתות החברתיות. לכן, עצה שלי - במקום להילחם על צמצום המסכים, אולי אנחנו צריכים כבר להבין שזו הזירה ההתפתחותית החדשה (עדיין כמובן, נרצה שיקפידו על ספורט ויציאה מהבית מדי פעם, כן?)

אני מאמינה שבשנים הקרובות נמצא לילדים עולמות חדשים ומעצמים שנמצאים במסכים. בסופו של דבר הילדים שלנו גדלים עם מסכים והדיגיטל יהיה מרכז עולמם כנראה בצורה זו או אחרת (ומי אמר מטהוורס?), לכן אני מאינה שתתפתח מגמת לימוד שימוש בדיגיטל כדי שנוכל ללמד אותם מהי צריכה חיובית של מסכים ומהי צריכה הרסנית.

ילדה שבונה אתר בוויקס היא לא ילדה שגולשת פאסיבית באינסטגרם וילד שמקודד בנינטנדו הוא לא ילד שצופה ומגשים סרטוני אתגרים בטיקטוק.

בשנים הקרובות לדעתי נראה התפתחות מגמה מואצת של יותר לימודי אונליין שמוקדשים לילדים, משחקים חינוכיים ואפילו לימוד מיומנויות חברתיות ותקשור עם אחרים.



עבודה מהבית כאן כדי להישאר

למרות שחצי מאיתנו חושבים שעבודה מהבית פוגעת באיזון בין החיים המקצועיים לאישיים, כנראה שאנחנו אוהבים את זה כי 84% מאיתנו, מצהירים שבזמן כשיחפשו עבודה חדשה, יעדיפו את המודל ההיברידי.

זה גם משפיע מסתבר על החלטות המגורים שלנו, כי בשנה האחרונה 13% מאיתנו כבר עברו למקומות מרוחקים יותר ממקום עבודתם, ו-26% ישקלו השנה לעבור דירה כיוון שהם עובדים מהבית. זה מביא אותנו לארבעים אחוזים של אנשים שמבינים שאפשר לעבוד מכל מקום ולכן הם פתוחים לאפשרות לעזוב את המרכז. מעניין אם זו מגמה שכאן כדי להישאר, ואם כן, כמה תשפיע על העלויות ומיקום המשרדים במרכז וערי הלווין.

אנחנו רואים את המוביליות לא רק במקום המגורים, אלא גם בשינוי מסלול הקריירה - אחד מתוך חמישה ניצלו את השנה החולפת להסבת מקצוע בעזרת קורסים דיגיטליים וגם העצמאים גילו את הדיגיטל יותר השנה כששליש מתוכם הרחיבו כך את מעגל לקוחותיהם.

זו מגמה שלדעתי תמשיך השנה (אלא אם ישתנה מאזן עובדים-מעסיקים לטובת המעסיקים שוב בגלל משבר כלכלי). אנשים ימשיכו ללמוד לבד מול המסך, לבקש לעבוד מהמקום שנוח להם וגם להגיע למשרד מדי פעם כעוגן חברתי ומקצועי.


התפכחות בנוגע למקורות המידע

75% מאיתנו המבוגרים וכמעט 70% מבני הנוער, הולכים ליוטיוב או לרשתות חברתיות כדי ללמוד משהו חדש. גם השנה מסתבר גיבשנו את רוב התפיסות שלנו והלמידה מעולם הדיגיטל, והסתמכות על רשתות חברתיות ויוטיוב משאירה פתח גדול מדי למניפולציות בעיניי. מצד שני, זה היה גם המקום בו אנחנו למדנו על מעורבות חברתית, והשנה שליש מאיתנו התנדבו והיו מעורבים בעשייה חברתית שגילו ברשתות.


השנה גם שינינו קצת את העדפות הטעם שלנו, הורדנו מינונים של מעקב אחרי סלבס ועקבנו יותר ברשתות החברתיות אחרי דמויות המקדמות אורח חיים בריא (קשור אולי להשמנה הכללית בשנה האחרונה?).

באופן כללי אפשר לומר שהשנה חיבבנו קצת יותר תכנים העוסקים באורח חיים בריא, כושר ותזונה מאשר תכנים העוסקים בקונספרציות וזו מגמה חיובית. מצד שני, ב-2020 עשינו יותר כושר מול המסך לעומת השנה הזו (מקווה שזה בגלל שחזרנו למכון הכושר ולמסלולים ולא בגלל שוויתרנו לגמרי).


עוד שינוי מבורך הוא שינוי בהרגלי צריכת המזון - 25% מאיתנו הצהירו שצמצמו את צריכת הבשר שלהם השנה בעקבות מידע על צמחונות וטבעונות שנחשפו אליו ברשתות החברתיות (אחד מתוך ארבעה שינה הרגלים של שנים. וואו!). למרות שזה נתון חיובי המצביע על חיזוק מגמות קיימות והתמודדות עם משבר האקלים בדעת הקהל, הנתון הזה מצביע שוב על מקומן הגדול של הרשתות החברתיות בשינוי תפיסות עולם והרגלי צריכה ועל הצורך הבוער למצוא דרכי רגולציה להגביל את כוחן. אני מאמינה שזו מגמה שתמשיך גם השנה ומחכה לבשורה שתצא מארה"ב בעקבות השנה הקודמת.


חוש הביקורת שלנו גם התחדד השנה וכך, למרות ש-72% מאיתנו היו חשופים לפייק-ניוז ברשתות החברתיות בנושא החיסונים, יותר מחצי מאיתנו ידעו לזהות שמדובר במידע לא אמין (לעומת השנה הקודמת בה 70% מאיתנו הסתמכו על הפייק-ניוז כמידע אמין בתהליך קבלת ההחלטות), כך שזו בהחלט מגמה משמחת.



שירותי רפואה מרחוק

הקורונה עדיין כאן ולכן זה לא מפתיע שגם השנה נמשכת המגמה מהשנה הקודמת של צריכת שירותים רפואיים מרחוק. אחרי שנתיים, אפשר כבר לומר בביטחון שרובנו מעדיפים לדבר עם הרופא או עם האחות מהבית ושני שליש מאיתנו לא יגיעו יותר לקופת החולים כדי לקבל מרשמים. הנתון המפתיע הוא שכבר לא מדובר בשירותי "אין ברירה" שהצרכן מחכה שיחלפו מהעולם כי 85% מאיתנו ממש מרוצים מהטיפול שקיבלו מרחוק.


יכולה בעיניי להיות לזה משמעות מרחיקת לכת מבחינת התפתחות מגמות חדשות לניהול מערך הרופאים והאחיות בעולם בשנים הבאות (בעיקר ברפואת המשפחה, אבל גם ברפואה המקצועית). אנחנו מתקדמים עוד צעד בדרך ליום בו נקבל אבחונים מבוססי AI במקום בו אנחנו נמצאים בלחיצת כפתור על סמך בדיקת רוק/שתן/דם/נוזל אחר, מרחוק.

אחרי הכל אם יש כבר אפליקציות לקבל ייעוץ נפשי-פסיכולוגי מכל מקום בכל זמן, זו רק שאלה של זמן עד שחדרי ההמתנה בקופות החולים יתרוקנו וישמשו לרפואה מניעתית.


מה אתם לקחתם מהדו"ח הזה?

איך אתן מהמרות שתראה השנה הבאה?

מאחלה לכולנו to get a life ושנת 2022 מאוזנת יותר:)


הדו"ח המלא של בזק לשנת 2021 - נמצא כאן.