חיפוש
  • רויטל קרמר

איך לנהל טוב יותר ולפתור בעיות בלי לתת למח הסלקטיבי להפריע לנו?


בואו ננסה יחד תרגיל - נסו לעקוב אחר הנחיות בסרטון המצורף כאן - התרכזו וספרו כמה פעמים מתמסרים השחקנים, זה קצת קשה בגלל שיש בו זמנית כמה כדורים באוויר, אבל נסו לרשום לפניכם מה המספר שספרתם.

התרגיל הזה הוא תרגיל מעולה לבדיקת הריכוז שלנו בזמן שיש ריבוי משימות (מולטיטסקינג) והוא נוסה כניסוי כבר כמה פעמים, תמיד עם תוצאות זהות - כל המשתתפים הצליחו לספור את מס' המסירות של כל הכדורים, אבל כמעט אף אחד לא ראה את האיש בתחפושת הקוף שהסתובב ברקע (אם לא ראיתם בפעם הראשונה, נסו לחפש אותו בצפייה חוזרת. קשה להאמין איך פספסנו, לא?)

מסתבר, שברגע שאנחנו צריכים להתמקד במשימה כלשהיא שאנחנו צריכים לבצע, תשומת הלב שלנו כולה מגויסת למטרה. סביבה לחוצה ורוויית משימות הכוללת לוחות זמנים לוחצים, אתגרים בפיתוח, בוס קשוח או עמיתים לא מפרגנים, מקשים עלינו לשמור על ריכוז לטובת סיום המשימה ויכול להיות שנצליח לאור תנאי הפתיחה הגרועים לבצע את המשימה, אבל כנראה שלא נראה שום דבר אחר שקורה בשטח מלבדה, ואם נראה - לא יהיו בידינו המשאבים לעצור ולהתבונן.


לתופעה הזו קוראים "תופעת המח הסלקטיבי" זוכרים כשהתגייסתם לצבא ופתאום כולם מסביב היו חיילים? או כשהייתן בהיריון - כמה נשים הריוניות צצו לפתע בכל מקום? וכמה תוכניות טלוויזיה סביבכן עסקו בדיוק בזה? התופעה הזו, בה המוח מתמקד ובעצם "לא רואה" כלום מעבר למחשבה אחת, נקראת תופעת המוח הסלקטיבי, והיא קיימת לא רק כשאנחנו צריכים לבצע משימות תחת לחצים שונים, אלא גם כשאנחנו סתם חושבים על היום שהיה, בלילה, מתחת לשמיכה.

מי לא מכיר את הסיטואציה הבאה: הגיע הערב וסופסוף יש זמן לחשוב איך הלך היום, סך הכל היה יום לא רע, אבל היה אירוע אחד שהטריד אותנו ואנחנו לא יכולים לחשוב כיצד היינו יכולים להתנהג אחרת - לענות אחרת, או לא לענות בכלל, ללכת, להישאר וכו'. אנחנו חושבים על אותו הדבר, שוב ושוב ללא פרופורציה, עד שאנחנו לגמרי שוכחים שלמעשה, היה יום לא רע היום חוץ מאותה אפיזודה קצרה ושגם היא ברוב המקרים זניחה או ניתנת לתיקון.


את אפקט המוח הסלקטיבי אנחנו מוצאים גם אצל אנשים הצורכים חדשות באופן קבוע, במיוחד בתק' משבר.

מחקרים שונים, במקומות שונים בעולם (גם בישראל) מראים דבר אחד - קיים קשר ישיר בין רמת צריכת החדשות היומית לרווחה האישית שלנו (רמת האושר והסיפוק מהחיים). אנשים שצורכים יותר תכני חדשות (בכל המדיות - רדיו, טלוויזיה, אינטרנט) מפעילים בעצם יותר את המוח הסלקטיבי ש"מוחק" את כל הדברים הטובים שהם רואים וחווים באופן ממשי, בחייהם.

העיסוק הבלתי פוסק בחדשות שליליות, גורם לנו לחוות את העולם כמקום שלילי ולהגיב אליו בהתאם (תוקפנות, נרדפות, הרגשת סכנה תמידית וחשש מפגיעה בביטחון האישי), וכך מבלי משים אנחנו לא רואים את הטוב, מגדילים את מקומו של הרע בחיינו וחשים שהבעיות העולמיות המוצגות לנו אינן ברות-תיקון. למעשה, במו ידינו אנחנו מחליפים את הנטייה שלנו להאמין במסוגלות שלנו לפתור בעיות, בהרגשת ייאוש כללית מהנעשה סביבנו, מבלי יכולת להשפיע.


במישור המקצועי, המח הסלקטיבי בעיקר בסטרטאפים יכול לככב - לא מעט מנהלים ואנשי פיתוח האמונים על פתרון הבעיות בחברה, יכולים לעסוק בבעיות באופן אובססיבי - לנתח את הבעיה מכל כיוון, למצוא את הגורמים לה, לחזות את התוצאות המצופות וכו'. לפעמים מרגיש לנו שאותה בעיה היא המכשול היחידי שלנו בקידום החברה (יזמים ויזמיות שמחפשים גיוס, אני מדברת אליכם לדוגמא), אבל אם נעסוק רק בזה, אנחנו בסכנה למציאת פתרונות דוגמטיים וסלקטיביים.

הפתרון יכול להיות מאולץ, עד שיהפוך לטבעי עבורנו (fake it until you make it) - אנחנו צריכים "להזכיר" למוח את קיומן של דרכים אחרות לפתרון שאולי לקוחות מעולם התוכן של הבעיה, אבל מרחיבות את פריזמת ההסתכלות ומנתקות את האוטומט של המוח הסלקטיבי.

יש לי חבר טוב, מנכ"ל של חברה בינונית מאוד מצליחה, שיודע שברגע שהוא מנסה לפתור בעיית ענק, הוא צריך דווקא לצאת מהמשרד וללכת לראות סרט, או ללכת לים, או לדבר על הבעיה עם אנשים מחוץ לארגון. כל אלו דרכים מצוינות לשבירת המח הסלקטיבי ולמתן פרופורציות, או "הקטנת" הבעיה לממדיה הטבעיים.


לסיכום, קבלו תרגול עצמי: כשתתקלו בבעיה, נסו לשאול את עצמכם כמה נוכח המח הסלקטיבי בפתרון בעיות אצלכם? נסו לבדוק האם הפסקתם "לראות" עוד דברים לאחרונה מעבר לבעיה הזו? הגדירו מה עוד יש מעבר לבעיה הזו בחברה שאפשר להעצים ולהודות על קיומו? זכרו שהמח שלנו "מגדיל" את הנוכח סביבנו. ולכן יש חשיבות גדולה "להזין" את המח הסלקטיבי שלכם בחיובי ושימו לב, כיצד המוח הסלקטיבי יתחיל להתעסק יותר בטוב שקיים סביבכם ובכך תרוויחו שני דברים - העיסוק במה שמשתבש יקטן ותחושת המסוגלות בפתרון השיבוש תהיה גדולה יותר.